ע"א 106/52

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב, אשר הורה על פינוי שני מחסנים השייכים למשיבה, נקה בע"מ, בגין אי תשלום דמי שכירות על ידי המערערים/הנתבעים. הערעורים נדחו ברוב חצוי בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מה שהוביל לערעור לבית המשפט העליון. הטענות העיקריות שהעלו הנתבעים היו כי התובעת לא דרשה דמי שכירות טרם הגשת התביעות, כי דמי השכירות הוצעו לתובע מיד לאחר קבלת כתבי הטענות, וכי יש להעניק לנתבעים סעד מן היושר. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את צו הפינוי. בעוד השופטים הכירו בחומרת המצב המשפטי, הם הדגישו כי ידיו של בית המשפט כבולות בחקיקה הקיימת. על פי פקודת ההגבלות על שכר דירה (עסקים), שוכרים סטטוטוריים חייבים להקפיד על חובות השכירות שלהם, לרבות תשלומי שכר דירה במועד. בית המשפט הבהיר כי שתיקתה של הפקודה בנוגע לדרישת המשכיר לדמי שכירות אינה מעידה על דרישה לעשות כן בטרם הגשת תביעת פינוי. בנוסף, נפסק כי המשפט המקובל והוראות מג'לה בענייני שכירות חלים על דמי שכירות סטטוטוריים רק אם אינם סותרים את חוק הגנת הדייר. מאחר שבמקרים קודמים נקבע כי משכירים אינם נדרשים לדרוש תשלום, בית המשפט לא ראה סיבה לסטות מתקדים זה. זאת ועוד, נסיבותיו הספציפיות של המקרה לא תמכו בטענות הנתבעים, שכן הם לא שילמו את דמי השכירות מחמת שכחה ולא קבעו את מקום התשלום. לבסוף, בית המשפט אישר מחדש את פסיקתו הקודמת לפיה לא ניתן לקבל סעד מן היושר כנגד חילוט דמי שכירות סטטוטורי, החלטה שרק המחוקק יכול לתקן. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב.