ת"א 30659-12-20

תקציר

מדובר בתביעת שטר חוב שהגיש תובע כנגד נתבע, חברו לשעבר, בנוגע לסכסוכים כספיים ביניהם. התובע טוען כי הנתבע חייב לו 85,000 ₪, הכוללים שני שיקים על סך 60,000 ₪ ו-25,000 ₪, וכן הלוואות אישיות בסך 7,000 ₪, 12,000 ₪ ו-10,000 ₪, אשר הנתבע לא הצליח להחזיר. הנתבע טוען כי השיק על סך 60,000 ₪ ניתן לתובע לצורך הצגתו בפני אשתו כבטוחה להלוואה ולא כמכשיר חוב, ולכן הוא בטל. לגבי יתרת הסכומים, הנתבע טוען כי החזיר את ההלוואות או שטענות התובע אינן מוכחות. השופט בוחן בקפידה את כל הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים, לרבות עדויות עדים, תצהירים ושיחות מוקלטות. מסקנתם היא כי טענת הנתבע בדבר מטרת השיק על סך 60,000 ₪ נתמכת בראיות ומהימנה יותר. התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהשיק נועד לשמש כמכשיר חוב, ומטרת השיק הייתה, ככל הנראה, ליצור מצג של ערבות כלפי אשת התובע. יתר על כן, השופטת לא השתכנעה כי התובע אכן נתן הלוואה בסך 30,000 ₪ לצד שלישי, אותה הנתבע היה אמור לערוב לה. לפיכך, התביעה לסכום זה נדחית. לגבי השיק על סך 25,000 ₪ קבעה השופטת כי התובעת לא הייתה רשאית להשתמש בשיק זה לצורך גביית הלוואות אישיות מהנתבעת, שכן היא ניתנה למטרה אחרת. התובע גם לא הביא ראיות מספיקות להלוואות האישיות שלטענתו נתן לנתבע. אמנם אין מחלוקת כי חלק מההלוואות ניתנו ונפרעו באופן חלקי, אך טענות התובעת לגבי יתרת הסכומים אינן משכנעות וחסרות ראיות. לפיכך, גם התביעה על סך 25,000 ₪ נדחית. לסיכום, השופט מצדד בנתבע ודוחה את התביעה כולה, ומורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. פסק הדין כולל גם צווים בדבר סגירת תיק ההוצאה לפועל והחזרת כל הפקדות שניתנו על ידי הצדדים לצורך הבטחת שכר טרחת עדות.