ע"פ 223/96

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לתביעה אזרחית שעניינה פסק דין שחייב ביצוע תיקונים על ידי המערערים. פסק הדין היה ברור ומפורט, פירט את התיקונים שיש לבצע וכלל לוח זמנים לביצועם. עם זאת, המערערים לא ביצעו את התיקונים במסגרת הזמן שנקבעה. מטרת הליך ביזיון בית המשפט היא להבטיח קיום צווי בית משפט, ופקודת ביזיון בית המשפט שמה דגש על ביצוע מהיר ויעיל של צווים אלה. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי המערערים ביזיון בית המשפט משום שלא קיימו את הוראת התיקון של פסק הדין. ההשלכות הכספיות של התיקונים לא היוו תירוץ תקף לאי עמידה, ובית המשפט הדגיש כי חובת התיקון הייתה צריכה להתמלא תחילה, מבלי לקשור אותה לתנאים כספיים כלשהם. פסק הדין לא היה חד-משמעי, והיה מצופה מהמערערים למלא את התחייבותם ולברר כל עניין כספי בהמשך, במידת הצורך. מאחר שלא הייתה מחלוקת כי התיקונים לא בוצעו, לא ראה בית המשפט צורך לשמוע טענות נוספות מצד המערערים. יתר על כן, פסק הדין הדגיש כי חובותיו של כל צד בפסק הדין היו עצמאיות, כלומר חובת התיקון של המערערים לא הייתה מותנית בתשלום המשיב. החלטת בית משפט קמא להטיל על המערערים ביזיון בית המשפט התקבלה, אפוא, והערעור נדחה. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 4,000 ₪. עם זאת, שני הצדדים הסכימו על הארכה של שלושה חודשים להשלמת התיקונים, ועיכבו את תשלום הקנסות עד 30 בינואר 1997. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, לאשר את החלטת בית משפט קמא ולהורות למערערים לקיים את התנאים שנקבעו בפסק הדין.