ע"א 3194/04

תקציר

המערער, שגויס לצה"ל בשנת 1997, עבר מספר ניתוחים הקשורים לרשתית מנותקת בעינו הימנית, הן במהלך שירותו הצבאי והן לאחריו. הניתוחים לא הצליחו לשחזר את ראייתו והביאו גם לשינויים במראה העין. המערער טען, כי יש לראות בטיפול הרפואי הכושל נכות שנגרמה עקב שירותו הצבאי, שכן היה בוחר בדרך פעולה אחרת אילו היה מודע לסיכונים הכרוכים בכך. המשיב, לעומת זאת, טען כי בחירתו של המערער בבית חולים פרטי והכוונת הטיפול הרפואי ניתקו את הקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי לבין הפגיעה בעינו. בית המשפט נדרש להכריע האם הנזק שנגרם למערער נגרם עקב שירותו, דבר המקנה לו הטבות לפי חוק הנכות, או שמא עליו לתבוע את המדינה בגין עוולה. השופט פסק לטובת המשיב בקובעו כי אף שהטיפול הרפואי שקיבל המערער היה חלק משירותו הצבאי, הוא לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין הטיפול לבין מוגבלותו. עוד ציינה השופטת כי חוק הנכות לא נועד לקבוע פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ומשכך, תביעת המערער לפיצויים בגין פגיעה באוטונומיית רצונו אינה תקפה לפי חוק זה. מאחר שהמערער לא הוכיח כי נכותו נגרמה עקב שירותו הצבאי, נדחה ערעורו, והוא נותר לתבוע פיצויים לפי פקודת הנזיקין, אם ישנן.