ע"ע 394/99

תקציר

בבואו לדון בערעור בעניין פיצויי פיטורים, אישר בית הדין המחוזי לעבודה בנצרת את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שחייב את המערערת לשלם פיצויי פיטורים ופיצויים נלווים למשיב, למרות ערעורים המבוססים על טענות למחלוקת והלנת פיצויים. בית משפט קמא דחה מלכתחילה את הרעיון של עיכוב הליכים בשל סעיף יישוב סכסוכים. טענתו העיקרית של המערער בערעור נסובה על הלנת פיצויי פיטורים, שלטענתם נבעה מטעות כנה ומקשיים כלכליים. בית הדין בחן את העובדות הרלוונטיות וציין כי זכאותה של המשיבה לפיצויי פיטורים נקבעה בהסכם קיבוצי ואומתה בפסק דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט אישר כי חישוב פיצויי הפיטורים המקורי היה נכון, בסך 308,803.50 ש"ח, בניכוי הסכום שכבר שוחרר מקופת גלעד, והתוצאה הייתה יתרה של 213,683.50 ש"ח. חרף ההכרה במחלוקות מהותיות בדבר סכום הפיטורים והקשיים הכלכליים שנקלעו למערערת, מצא בית המשפט כי אין בכך כדי להוות עילה מספקת לפי סעיפים 18 ו-20(ד) לחוק הגנת השכר כדי לפטור באופן מלא את חובת תשלום הפיצויים. פסק הדין שינה אפוא את סכום הפיצוי בשל חלוף הזמן ואי עמידה בתשלום במועד, והקטין את פיצויי הניכוי במקור תוך חיוב המערערת בתשלום הפרשי הצמדה והעלאת ריבית חודשית עד למועד הפשרה. בסופו של דבר, חויבה המערערת לכסות את הוצאות המשיב ואת שכר טרחת עורך הדין, ובסיומה הודתה בפגיעה הכלכלית הקשה במערערת עקב העיכובים, אך חיזקה את דרישת המסגרת המשפטית להסדרה מהירה והוגנת של פיצויים הקשורים להעסקה.