בד"מ 48/13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם הנאשם, עורך דין במקצועו, הודיע ללקוחו כי לא יגיש סיכומים מטעמו לבית המשפט במסגרת הליך פלילי. הלקוח טען כי לא היה מודע לכוונת הנתבע וכי הדבר מהווה הפרה של כללי האתיקה בדבר חובת אמונים ומסירות ללקוח. הנאשם טען כי אכן הודיע ללקוח ומסר מסמך חתום כראיה. עם זאת, בית המשפט מצא את עדותו של הלקוח אמינה יותר. המסמך שהציג הנאשם היה העתק מצולם, והאותנטיות שלו הייתה מוטלת בספק. יתר על כן, גם אם המסמך היה אמיתי, הוא לא הוכיח כי הלקוח ידע שהנתבע לא יגיש סיכומים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע לא יידע את הלקוח על כוונתו ולכן הפר את חובת הנאמנות שלו. כמו כן, בית הדין מצא כי אי הגשת סיכומים מהווה עבירת משמעת, שכן מדובר באקט בסיסי של ייצוג, והנאשם לא ביצע את הפעולות בגינן התקבל לעבודה. עורך הדין אחראי לבצע את תפקידו בחריצות ובנאמנות, דבר שהנאשם לא עשה. בכך הרשיע בית המשפט את הנאשם בעבירות המפורטות בתלונה.