עמ"נ 47352-09-20

תקציר

בפסק דין זה הוחלט לדחות את הערר, תוך אישור נכונות החלטת ועדת הערר. ליבת הסוגיה נסובה סביב השאלה האם המערערת מימשה את זכויותיה על פי תכנית מתאר באופן חלקי או מלא, בפרט ביחס לתמ"א 38. הוועדה מצאה כי סעיף 7(ב) לתוספת השלישית, שעניינו מימוש חלקי, אינו חל משום שהזכויות הנדונות לא הוקנו מלכתחילה למערערת. בהחלטה הודגש כי הזכויות מוקנות רק עם מתן היתר בנייה, והופכות אותן מזכויות מותנות לזכויות מוקנות. משכך, מימשה המערערת במלואה את מלוא הזכויות שהוענקו לה באמצעות ההיתר ולא יכלה להמשיך ולנצל שטחים נוספים. לפיכך, כל רעיון של מימוש חלקי נדחה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה האם יש לבחון את כל שטחי הבנייה ביחד או לחוד, ובפרט להבחין בין קומות תמ"א 38 לקומות המתוכננות. פסק הדין צידד במשיב וקבע כי קבלת עמדת המערערת תעביר זכויות שלא כדין ותפחית את היטלי ההשבחה. היא הגיעה למסקנה כי היטל הוא חובה בכל השטחים שאושרו בתכנית, ודחתה את טענות המערערת בין אם טענה למימוש חלקי או מלא. בית המשפט ציין כי גם כאשר משתמשים בנוסחת זעירא, אותה מסקנה גורסת, שכן זכויות תמ"א 38 פטורות מההיטל. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 25,000 ₪, שקוזזו חלקית בערבות בנקאית בסך 10,000 ₪.