בב"נ 10325-08-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות בקשה לצו הפסקה שיפוטי, שמטרתו לעצור את השימוש האסור לכאורה בקרקע. ההחלטה מבוססת על עקרונות של צדק והגינות משפטית, כאמור בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. לטענת בא כוח המשיב, המקרקעין הנדונים משמשים למעלה מ-25 שנה, והבקשה לצו ההפסקה נראית מיותרת ומוגזמת, מה גם שכבר מתנהל הליך אזרחי לפינוי המשיבים מהמקרקעין. בית המשפט מדגיש כי צו ההפסקה ישים למעשה קץ מיידי לפעילותה העסקית של המשיבים, עלול לפגוע בזכותם הבסיסית לחופש העיסוק ולגרום להם נזק רב ובלתי הפיך. יתר על כן, בית המשפט מדגיש את קיומם של מספר גורמים השנויים במחלוקת, כגון בעלות על קרקע, רישיונות עסק ותוכניות רלוונטיות, הדורשים בירור מעמיק. השופט מפנה גם לפסקי דין קודמים מהם עולה כי צווי הפסקה שיפוטיים לפי סעיף 236 לחוק התכנון והבנייה הם נדירים ושמורים למקרים בהם קיים צורך מיידי למנוע פגיעה בלתי הפיכה באינטרס הציבורי. במקרה דנן, לא ברור איזה צורך דחוף הניע את הבקשה, מה גם שהרשות המקומית, המנהלת את הקרקע, לא נקטה כל פעולה לאורך השנים ואף העניקה למשיב רישיון עסק. בית המשפט מוצא כי התנהלותם המקבילה של הליכים פליליים ואזרחיים נגד המשיבים, לצד היעדר תיאום בין הרשויות השונות, מעלה חשש לניצול לרעה של הליכי משפט ואכיפה בררנית. ככלל, בית המשפט שוכנע כי קבלת הבקשה תפגע קשות בתחושת הצדק וההגינות, ועל כן הבקשה לצו הפסקה שיפוטי נדחית.