בג"צ 2557/05

תקציר

במקרה זה דן בג"ץ בעתירה שערערה על התנאים שהציבו מפכ"ל המשטרה ורשויות נוספות למתן היתר לקיום הפגנה בתל אביב. התנאים כללו הקמת גדרות, שכירת אנשי ביטחון, פריסת אמבולנסים וכבאיות על חשבון המארגנים. בית המשפט קבע כי סמכותו של מפכ"ל המשטרה להטיל תנאים כאלה מעוגנת בפקודת המשטרה, אך מצא את החקיקה עמומה ונטולת הנחיה ברורה, ובכך פוגעת בעקרונות הפרדת הרשויות ושלטון החוק. חשוב לציין כי בית המשפט הדגיש את עקרון היסוד הדמוקרטי של חופש הביטוי, הכולל את הזכות להפגין, כזכות חוקתית המשתמעת מכבוד האדם וחירותו. היא הדגישה כי למדינה יש הן חובה שלילית שלא לפגוע בזכות זו והן חובה פוזיטיבית להגן עליה ולהקל עליה. לכן, זוהי בראש ובראשונה אחריותה של המשטרה לאבטח אירועים ציבוריים כמו הפגנות, ולא באחריות המארגנים, שכן הדבר יהיה מעיק כלכלית ומפלה. בית המשפט הבהיר כי הטלת עלויות על מפגינים עלולה להגביל שלא בצדק אנשים פחות אמידים מלממש את זכויותיהם ולפגוע בהליך הדמוקרטי באמצעות צמצום השיח הציבורי. עם זאת, היא הכירה בכך שהזכות להפגין אינה מוחלטת וניתן להגבילה בנסיבות ספציפיות, תוך התחשבות בביטחון הציבור, במשאבי המשטרה ובחובות חיוניות אחרות. הדרישה לפריסת שירותי חירום נתפסה כסבירה, אם כי הסמכות לדרוש תשלום עבור שירותים אלה נעדרה בסיס חוקי, מה שהוביל את בית המשפט לפסוק כי עלויות אלה יישאו בעירייה ולא במארגנים. בית המשפט הדגיש את חובתה של החברה הדמוקרטית לשאת בעלויות הכספיות והלוגיסטיות של סיוע להפגנות וקרא לבחינה ולאכיפה שוטפות של הנחיות התומכות בחופש ההפגנה על ידי היועץ המשפטי לממשלה. העתירה התקבלה, ובכך חיזקה את זכות היסוד להפגין וקבעה תקדים משמעותי בכל הנוגע ליחסי הגומלין בין זכויות דמוקרטיות לחובות הסדר הציבורי.