עע"מ 7484/16

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור ובערעור שכנגד בנוגע לתביעה ייצוגית הקשורה לגביית יתר של דמי ביטוח בריאות על ידי המוסד לביטוח לאומי. מסקנת ההחלטה היא כי יש לדחות את הערעור שכנגד, ולקבל את הערעור, תוך הפחתת שכר הטרחה שנקבע תחילה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט בוחן את אמות המידה לפסיקת שכר טרחה ושכר טרחה, תוך התייחסות לחוק מורנו ולמקרים קודמים כדי להדגיש את שיקול דעתו של בית המשפט בעניינים אלו. היא מכירה בתפקידה של התובענה הייצוגית בהנעת רשויות ציבוריות לתקן התנהלות בלתי חוקית ומדגישה את המודעות המוקדמת של המל"ל לנושא גביית היתר, ומציינת כי בכוונתו לטפל בו באופן עצמאי. למרות שחזקה על המל"ל כי פעל כשורה, פסק הדין מותח ביקורת על תגובתו האיטית ועל נקיטת אמצעים לא מספקים למניעת כפל ניכויים, הפוגעים במיוחד במבוטחים קשישים. בית המשפט משבח את יוזמי התביעה הייצוגית על ערנותם, אך אינו מוצא ראיות ללחץ מופרז שהניע את הסכם ההשבה של המל"ל. שכר הטרחה נקבע תחילה על 1,120,000 ש"ח אך הופחת ל-700,000 שקל, לאור התנהלות המל"ל והצורך הכולל בשימור כספי הציבור. פסק הדין מדגיש את החשיבות של תמרוץ תביעות ייצוגיות להגנה על אזרחים מפני הפרות בירוקרטיות, תוך הכרה במחדלי הניהול של המל"ל. פסק הדין משקף קונצנזוס בקרב השופטים על הפחתת שכר הטרחה, תוך הדגשת אחריותה של המל"ל לשפר את התהליכים המנהליים מבלי להכביד על הציבור.