ת"א 14299-04-18

תקציר

השופט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע נגד מי מהנתבעים. התובעת, שכבר חשה ברע, שכרה את שירותיו של הנתבע הראשון, עורך דין, שייצג אותה בתביעת רשלנות רפואית. עורכי הדין הנתבעים פעלו בנאמנות ובסבלנות אין קץ כלפי התובע. התביעה התבססה על כשלים לכאורה מצד בית החולים איכילוב, אך המומחית מטעם התובעת לא תמכה בטענתה לרשלנות כלפי בית החולים. הצדדים פנו לגישור, שהסתיים בהסכם פשרה, עליו חתמו התובעת ובני משפחתה, למרות טענותיה ההפוכות. השופטת קיבלה את גרסאות הנתבעים לאירועים וקבעה כי חתימת התובע על שטרי הפשרה וייפוי הכוח היו אמיתיות. השופטת הדגישה את טענותיה הסותרות של התובעת ואת חוסר הזיכרון שלה לגבי האירועים. עוד צוין כי עניינו של התובע נוהל במסירות, והזמן שנדרש לפתרון לא היה חריג בהתחשב במורכבותם של תיקים מסוג זה. כמו כן, דחתה השופטת את טענות התובע לרשלנות כלפי עורכי הדין הנתבעים, וקבעה כי הם פעלו כשורה. משכך, נדחתה התביעה, והתובעת חויבה בהוצאות הנתבעים, בסך 50,000 ₪, בנוסף להוצאותיה שלה. כמו כן נקבעה זכות הערעור על ההחלטה.