רע"א 74876-02-26

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור רע"א 74876-02-26** **מבוא** החלטה זו של כבוד השופט אלכס שטיין בבית המשפט העליון, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", מספקת הזדמנות לבחון את עקרונות סדר הדין האזרחי הנוגעים להגבלת ערעורים, בדגש על תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הדחייה המהירה של הבקשה, אף מבלי קבלת תשובה מהמשיבה, מעידה על יישום מחמיר של הכלל בדבר סופיות הדיון וצמצום היקף הערעורים, במיוחד בשלבים מאוחרים של ההליך. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018:** תקנה זו מגבילה את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", כלומר, בקשה לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. על פי התקנה, רשות ערעור כזו תינתן רק במקרים חריגים, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: * **שאלה משפטית עקרונית:** הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. * **מניעת עיוות דין:** מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. 2. **סופיות הדיון והגבלת ערעורים:** מערכת המשפט שואפת להביא לסיום יעיל של הליכים משפטיים. הגבלת מספר הערעורים נועדה למנוע התמשכות בלתי סופית של הליכים, להבטיח ודאות משפטית, ולחסוך במשאבים שיפוטיים. "גלגול שלישי" נחשב, ככלל, שלב מתקדם שבו נדרשת הצדקה מיוחדת להתערבות נוספת. 3. **היקף הבחינה בערעור "בגלגול שלישי":** בתי המשפט נוטים לפרש את הדרישה לשאלה משפטית עקרונית באופן מצמצם. הדגש הוא על שאלות הנוגעות לפרשנות חוק, הנחיות כלליות, או התפתחויות משפטיות חדשות, ולא על יישום החוק לנסיבות עובדתיות ספציפיות של המקרה. 4. **מניעת עיוות דין:** זהו חריג מרכזי להגבלות על ערעור. עיוות דין מתייחס למצב שבו, ללא התערבות ערכאת הערעור, עלול להיגרם לבעל דין נזק בלתי הפיך או תוצאה בלתי צודקת באופן קיצוני, וזאת כתוצאה מטעות מהותית, כשל פרוצדורלי, או פרשנות שגויה של הדין. **יישום העקרונות במקרה הנדון** בית המשפט העליון, באמצעות השופט שטיין, דחה את בקשת רשות הערעור תוך הסתמכות על העקרונות הנ"ל: * **התמקדות בעובדות המקרה:** השופט קבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי "נטוע בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה". משמעות הדבר היא שבית המשפט המחוזי לא קבע הלכה משפטית חדשה, לא פירש סעיף חוק באופן חריג, ולא התמודד עם סוגיה משפטית בעלת השלכות רחבות. ההחלטה נבעה מהבחינה העובדתית של הסכסוך בין הצדדים. * **היעדר שאלה משפטית עקרונית:** כתוצאה מההתמקדות העובדתית, נקבע כי הבקשה "אינה מעוררת שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין". בכך, התנאי הראשון למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" לא התקיים. * **המשך בירור ההליך כהצדקה לדחייה:** נקודה חשובה בהחלטה היא ההבחנה בין דחייה סופית של טענות לבין החזרה לדיון. בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת ש"יידון בכלל הפלוגתאות שבין הצדדים". כאשר משמעות פסק הדין היא המשך בירור ההליך ולא הכרעה סופית, הסיכוי להתערבות ב"גלגול שלישי" פוחת עוד יותר, שכן אין מדובר בעיוות דין מיידי או בהכרעה סופית שגויה. המשך הדיון בבית משפט השלום מאפשר לברר את כלל טענות הצדדים לגופו של עניין. * **היעדר עיוות דין:** השופט ציין במפורש כי "מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין". מכיוון שבית משפט השלום אמור לדון בכלל הפלוגתאות "מעיקרן", אין כרגע חשש לעיוות דין. הטענה לעיוות דין עשויה להתעורר, אם בכלל, רק לאחר הכרעה סופית בבית משפט השלום, ואז ניתן יהיה לערער על כך. * **הסתמכות על תקדימים:** ההחלטה מפנה לפסיקה קיימת (רע"א 4250/11 ג'ורזאלדין נ' אבו ח'יר), המאששת את העיקרון כי במקרים של המשך בירור הליך, אין הצדקה להתערבות של בית המשפט העליון בשלב "גלגול שלישי". **החידוש המשפטי (או היעדרו)** במקרה זה, אין חידוש משפטי מהותי. השופט שטיין יישם את הדין הקיים – תקנה 148א והפסיקה המפרשת אותה – באופן סטנדרטי. ההחלטה מדגימה את הגישה המצמצמת של בית המשפט העליון בנוגע להגשת ערעורים "בגלגול שלישי", במיוחד כאשר ההליך טרם הגיע להכרעה סופית בערכאה קודמת. מדגיש את החשיבות של ההבחנה בין שאלות עובדתיות לשאלות משפטיות עקרוניות, ואת הכלל בדבר סופיות הדיון. **סיכום** החלטת כבוד השופט אלכס שטיין מדגימה את יישום עקרונות סדר הדין האזרחי בדבר הגבלת ערעורים. היא מבהירה כי בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" תיבחן במשנה זהירות, ותידחה אלא אם כן מתקיימים שני תנאים חמורים: קיומה של שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות רחבה, והצורך למנוע עיוות דין. במקרה זה, משפסק הדין של בית המשפט המחוזי נוגע בעיקרו לעובדות הספציפיות של הסכסוך ומורה על המשך בירור ההליך, נדחתה הבקשה ללא דיון נוסף, בהתאם לרוח תקנה 148א ולפסיקה המנחה.