ע"ח 28433-06-14

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם לבית משפט השלום סמכות לדון בבקשה להשבת כובש, כאשר אין קשר מהותי בין הבקשה לבין בית המשפט. הפקודה המסדירה את התהליך אינה קובעת כללים כלשהם הנוגעים לסמכות השיפוט המקומית, מה שמוביל לשאלה האם מדובר במחדל חקיקתי (או בלאקונה) שיש להסיק ממנו, או בהסדר שלילי מכוון. המערער טוען, כי שתיקתה של הפקודה בעניין מצביעה על כך שמדובר בלאקונה, שיש להתייחס אליה באמצעות הסקת מסקנות מחוקים אחרים כגון חוק המעצרים. לטענתם, הדבר נתמך בכך שהפקודה תוקנה מספר פעמים מבלי לכלול כלל הוראה בדבר סמכות שיפוט מקומית. המשיב, לעומת זאת, סבור כי היעדר כללי סמכות מקומית הוא הסדר שלילי מכוון, שנועד להקנות למשטרה חופש להגיש בקשות מבלי להיות מוגבלת על ידי אילוצי הרשות המקומית. עוד הם טוענים כי רוב הבקשות להחזרת כובש הן יזומות של משטרת ישראל, ולכן סביר להניח שהפקודה מתכוונת לתת להם מרחב תמרון. יתר על כן, הם מציינים כי חוק המעצרים כבר קובע כללים לסמכות מקומית, שניתן להחיל במקרה זה. עם זאת, השופט מצדד במערערת, ומגיע למסקנה כי היעדר כללי סמכות מקומית בפקודה הוא אכן לקונה שיש לטפל בה. מאחר שהמחוקק טרם קבע הנחיות כלשהן, השופט קובע כי אין הגבלה על מקום הדיון בבקשה ולכן בית משפט השלום בעפולה אכן מוסמך לדון בבקשות הנדונות.