ב"ל 4163-02-21

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התובעת, שעבדה במפעל בבעלות אביה, הייתה עובדת כהגדרתה בחוק ולכן זכאית לדמי אבטלה ו/או למענק עבודה מועדף. הגדרת עובד בחוק הרלוונטי רחבה וכוללת בני משפחה העובדים באופן שוטף במפעל ומבצעים משימות שאחרת היו נעשות על ידי עובד. הסוגיה המרכזית שעמדה במחלוקת הייתה האם קיימים יחסי עובד-מעביד, שכן הנתבעת טענה כי עבודתה של התובעת נופלת לקטגוריה של עזרה משפחתית ולא של מערכת יחסים חוזית. השופט בחן בקפידה את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים. הם הגיעו למסקנה כי התובעת הצליחה להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד. גורמים מרכזיים להחלטה זו היו שהתובעת עבדה במפעל במשרה מלאה, תהליכי עבודתה היו מפורטים ומהימנים, היא קיבלה הדרכות בטיחות והיא המשיכה לעבוד במפעל גם לאחר התקופה שבמחלוקת. חשוב לציין כי שכרה של התובעת, הגם שלא הופקד בחשבון הבנק שלה, נוהל על ידי הוריה כחיסכון להוצאותיה העתידיות, דבר שבית המשפט מצא סביר ומקובל. בנוסף, התובעת קיבלה תלושי שכר, ואביה, המעסיק, שילם דמי ביטוח לאומי ומס הכנסה. בית המשפט בחן גם את מעמדה של התובעת כמבוטחת על פי החוק ומצא כי היא עומדת בקריטריונים להיחשב כעובדת וכמבוטחת, מה שחיזק עוד יותר את הרעיון של יחסי עובד-מעביד. השופט מצא את התובעת ואביה כעדים מהימנים, בניגוד לנתבע, שלא הציג טיעונים משכנעים ולא חקר עדים מסוימים ביעילות. בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה, ובית הדין קבע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד, מה שזיכה את התובעת בהטבות הנטענות. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, תוך זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום. החלטה זו התקבלה ביום 4.9.2022, ולנתבע יש אפשרות לפנות לערכאות משפטיות נוספות.