ת"א 46000-05-23

תקציר

בית המשפט דחה את הטענה כי אין לו סמכות עניינית לדון בתיק, שכן הסעד המבוקש על ידי העותרת לא הצטמצם לביטול שטר משכון, אלא ביקש גם לבטל את הסכם ההלוואה בין הצדדים. מאחר שסכום ההלוואה נפל בסמכותו של בית המשפט, והסעדים האחרים המבוקשים היו אף הם בסמכותו, הייתה לבית המשפט סמכות לדון בתיק. בהתייחסו לבקשה לסעד זמני, בחן בית המשפט את סיכויי הצלחת התביעה ומצא כי הם נמוכים. עוד נקבע כי המבקש נכשל בעבר בניסיונות רבים לבטל את הסכם ההלוואה. עם זאת, מאזן הנוחות נטה לטובת המבקש, שכן הנכס היה מקום מגוריו של המבקש, והמשך מימוש הנכס עלול לגרום נזק בלתי הפיך. בית המשפט שקל גם את התנהלות הצדדים ומצא חוסר תום לב מצד המבקש, בשל איחורם בהגשת התביעה. למרות זאת, ניתן הסעד הזמני, המורה למשיבים לחדול מכל פעולה למימוש הנכס עד לקבלת החלטה אחרת. ההחלטה לא עיכבה את ההליכים בערכאות אחרות, בשל היעדר סמכות מהותית לעשות כן. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים, לאור ההצלחה החלקית של הבקשה.