ת"א 51919-09-19

תקציר

השופטת דחתה את תביעת התובע בגין תרמית, כהגדרתה בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. התובע לא מסר פרטים מדויקים על תאונה שפגעה לכאורה ברכבו. הנתבעת הוכיחה כי גרסאותיה המרובות של התובעת לנסיבות התאונה הכילו שקרים בוטים בעניינים מהותיים, לרבות מקום התאונה, מקום הימצאו של התובע לפני התאונה והשתלשלות האירועים לאחריה. חוסר עקביות זה, יחד עם הימנעותו של התובע מזימון עדי מפתח וחוסר אמינותו הכללי, הובילו את השופט למסקנה כי התובע התכוון לקבל במרמה תגמולי ביטוח. כמו כן, הדגישה השופטת כי תובעים המציגים בפני בית המשפט עובדות כוזבות אינם צריכים לקבל כל הקלה. ההחלטה גם הורתה לתובע לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע, בסך 25,000 ₪, בשל ההליך המשפטי הפוגעני. הליכי חדלות הפירעון של התובע וניסיונו להסתירם פגעו עוד יותר באמינותו. בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי הנתבעים הוכיחו די הצורך כוונת מרמה, אשר על פי חוק חוזה הביטוח פוטרת אותם מכיסוי נזקיו הנטענים של התובע.