עמ"ש 55238-05-13

תקציר

פסק הדין דן בהוראות נוהל מעמד, החל על מקרים בהם מוגשת בקשה למתן מעמד בישראל לקטינים שנולדו בישראל לאימהות זרות, תוך הכרה באבהות. הנוהל משרטט תרחישים שונים בהתבסס על מצבם המשפחתי של ההורים והאם הם יכולים לספק הוכחה מספקת לחיים משותפים. בעוד שבדיקה גנטית היא השיטה המועדפת לקביעת אבהות, בית המשפט יכול לפסוק גם על סמך ראיות אחרות שהוצגו. במקרה דנן קובעים השופטים כי המשיבים לא הביאו ראיות אובייקטיביות מספיקות להוכחת טענתם לאבהות על הקטין, וכי שגה בית משפט קמא במסקנתו. הם מדגישים את ההשלכות של קביעת אבהות ואת ההשפעה על המדינה והציבור, במיוחד כאשר האם היא נתינה זרה. השופטים מציינים את חוסר העקביות בעדויות המשיבים ואת חוסר הבהירות באשר לעיתוי ואופי הקשר ביניהם. מסקנתם הייתה כי היה על המשיבים להציג ראיות משכנעות יותר, וכי יש צורך בבדיקות גנטיות כדי לקבוע באופן סופי אבהות. הם מקבלים את הערעור ומורים על דיון חוזר בתיק בבית המשפט קמא, שם יופנו הצדדים לעבור בדיקות גנטיות. ההחלטה מתקבלת מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.