ע"פ 96/66

תקציר

גזר הדין עוסק בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שהרשיע יועץ למס הכנסה בשורה של עבירות של זיוף ותחבולות הקשורות למס. המערער טען כי הודאתו, שהושגה במרמה משטרתית, צריכה להיות בלתי קבילה כראיה. בעוד שבית המשפט העליון קבע כי ההודאה נגבתה באופן בלתי הוגן, הוא קבע כי די בראיות אחרות כדי להרשעה. בית המשפט אישר את ההרשעה אך נמנע מלהכריע בשאלת קבילות ההודאה, שכן התביעה הייתה מוכנה להתעלם ממנה. פסק הדין מתח ביקורת חריפה על הטעיית חוקר המשטרה והדגיש את זכות השתיקה של האזרח ואת חובת המשטרה לכבד אותה. בית המשפט ציין כי פעולתו של החוקר החלישה את אמון הציבור במשטרה ופגעה בזכותו של המערער להיוועץ בעורך דינו. היא גם מתחה ביקורת על התחבולה שביצע החוקר נגד בא כוחו של המערער, שפגעה ביכולתו של עורך הדין לבצע את תפקידו. הופעל סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תוך הדגשת תפקידו של עורך הדין בסיוע לבית המשפט בעשיית צדק. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההקפדה של המשטרה על אמות מידה אתיות והזהיר מפני שיטות השוחקות את אמון הציבור במערכת המשפט. למרות חששות אלה, הערעור התקבל באופן חלקי לגבי חלק מהאישומים, אך נדחה בנוגע לגזר הדין.