ת"א 44067-10-21

תקציר

עניינה בחלוקת רווחים מפרויקטים נדל"ניים בין שלושה שותפים: התובע רוני, הנתבע צחי וצד ג' דוד. בשל פערים בהשקעות השותפים ושינויי נסיבות, מונו הבוררים אינגבר וזמיר ליישב את המחלוקות בין הצדדים. הבורר אינגבר קבע כי יש לחלק את הרווחים באופן לא שוויוני, להתאים להשקעות הלא שוויוניות, ולקבוע את שיעורי הריבית על הלוואות השותפים. הבורר זמיר קיבל חלקית את ערעור השותפים, שינה את מנגנון הריבית והורה כי החזר השקעות השותפים ייעשה באופן מידתי. עוד נקבע בפסק דינו של הבורר זמיר כי הלוואה מספיר-סיטון-הניג תיחשב כהשקעת בעלים של רוני ודוד, וכי עליהם לפרוע אותה מחלקם ברווחים. רוני עתרה לסעד הצהרתי, וערערה על היבט זה של פסק הדין. הצדדים הסכימו להעביר את כל הכספים שבמחלוקת לחשבון נאמנות והגישו לבית המשפט סיכומים באשר לפרשנות הסעיף הרלוונטי בפסק הדין של זמיר. בית המשפט קבע כי מלשונו הברורה של פסק הבוררות עולה כי על רוני ודוד להחזיר את מלוא סכום ההלוואה לספיר-סיטון-הניג, ולא רק את הריבית, ודחה את טענותיה של רוני. בית המשפט ביסס את פרשנותו על נוסח פסק הבוררות, על הנסיבות שהובילו לפסק הבוררות ועל התנהגות הצדדים לאחר פסק הבוררות. השופטת הדגישה את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות, וכי פרשנות פסק הבוררות נועדה לפתור את המחלוקת על חלוקת הכספים בין הצדדים. הרישומים החשבונאיים תמכו בסכומי ההשקעה של הנתבעים, והשופט הורה כי צחי יהיה זכאי ליתרת הכספים בחשבון הבנק. השופטת בחרה שלא להטיל הוצאות על אף אחד מהצדדים, בתקווה שפסק הדין יביא לסיום המחלוקות.