ע"א 384/85

תקציר

התיק סובב סביב תביעת גירושין וערעורים שבאו בעקבותיה בנוגע לסמכות השיפוט על תשלומי מזונות בין בעל ואישה שנישאו על פי הדין העברי. הבעל פנה תחילה לבית הדין הרבני בבקשה להתגרש ביוני 1983, ולאחר מכן הגיש שתי תביעות נוספות, האחרונה שבהן כללה את שאלת המזונות. בינתיים הגישה האישה תביעת מזונות לבית המשפט המחוזי. הבעל טען כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות בשל כריכת שאלת המזונות בתביעת הגירושין שלו. בית המשפט המחוזי דחה את טענת הבעל בנימוק שהכריכה אינה אמיתית, ולכן הערעור לבית המשפט העליון, שפסק גם נגד הבעל, נסב סביב סוגיה זו. בית המשפט העליון קבע כי נטל ההוכחה בדבר כנות הכריכה מוטל על הבעל, והתווה קריטריונים לקביעת כנות הכריכה, לרבות תוכן התביעה, נסיבות התביעה והכוונה העומדת מאחורי הכריכה. בית המשפט מצא כי הבעל לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, וכי מסקנתו של בית משפט קמא כי הכריכה אינה אמיתית הייתה מוצדקת. ערעורו של הבעל לבית המשפט העליון נדחה אפוא, והוא חויב לשלם לאישה, שכר טרחת עורך דין.