ה"פ 19136-01-10

תקציר

המבקשת, אישה חרוצה המתפרנסת מניקיון, היא אמה של הגב' דליה בוקר, הנשואה למר נתי בוקר. בני הזוג בוקר פנו לבנק טפחות כדי לקבל מימון לרכישת דירה. הבנק הסכים להעמיד את הכספים הדרושים לרכישה, בתנאי שהמבקשת תתווסף כלווה נוספת בהסכם המשכנתא ותשעבד את דירתה כבטוחה. בין הבנק, בני הזוג בוקר והמבקש נחתם הסכם הלוואה, לפיו לוו 125,200 שקל. כמה ימים לאחר מכן נחתם הסכם הלוואה נוסף בין הבנק לבני הזוג בוקר על סך 506,800 שקל, שיועד גם הוא לרכישת דירה. בני הזוג התקשו להחזיר את ההלוואות וצברו פיגורי ריבית. הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש דירת בוקר, אך בהמשך הסכים לדחות את ההליך לבקשת בני הזוג. הדירה נמכרה בסופו של דבר, אך הבנק לא הודיע למבקש על המכירה או על יתרת החוב. מספר שנים לאחר מכן דרש הבנק מהמבקשת פירעון ואיים לממש את דירתה. המבקשת טענה כי היא ערבה ולא לווה, וכי הבנק פעל שלא כדין בכך שלא מסר לה עדכונים ופרטים אודות ההלוואה ומימוש דירתה של בוקר. בנוסף, הבנק העניק לבני הזוג הלוואות העולות על מחיר הדירה ללא צורך בהון עצמי כלשהו, ובכך חשף את המבקש לסיכונים מיותרים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעמדו של המבקש הוא של "ערב" ולא של "לווה", וכי הבנק הפר מספר הוראות בחוק הערבות, ובהן אי גילוי פרטים, אי מיצוי הליכים נגד הלווים ואי הודעה על מצב ההלוואה ופיגורים. הבנק גם הפר את הסכם ההלוואה ופעל בחוסר תום לב בכך שלא יידע את המבקש על הליכי הפדיון, העניק הלוואות מעל מחיר הדירה ללא הון עצמי והטיל באופן שרירותי תשלומים לחשבון ההלוואה. בפסק הדין נקבע כי התנהלות הבנק הייתה פסולה ומונעת מהרצון לשפר את מצב הביטחונות שלו. לפיכך, נתן בית המשפט פסק דין הצהרתי המשחרר את המבקשת מכל חוב לבנק בגין המשכנתא על דירתה. הבנק חויב לשאת בהוצאותיה של המבקשת, ורשם המקרקעין בפתח תקווה חויב למחוק את המשכנתא הרשומה על דירת המבקש.