ת"פ 63884-06-22

תקציר

במקרה זה, בעניין מרסלו אדוארדו גוז ומדינת ישראל, התייחס בית המשפט לסוגיית ביטול הרשעה פלילית קודמת לפי תיקון 113 לחוק העונשין. באופן ספציפי, ההגנה ביקשה לבטל את הרשעתו של גוז בנימוק שהשארתה תפגע קשות בשיקומו ובחייו המקצועיים כמתווך נדל"ן. עם זאת, בית המשפט קבע כי הקריטריונים לביטול, כפי שהותוו בפסקי דין קודמים, לא התקיימו. קריטריונים אלה כוללים את הצורך של הנאשם להוכיח ליקוי חמור בשיקום ולהוכיח פער קיצוני בין הנזק שגרמה ההרשעה לבין כל תועלת ציבורית שהופקה ממנה. ההגנה לא הביאה ראיות ממשיות המוכיחות פגיעה כה חמורה ומוחשית, שכן המסגרת החקיקתית לא אסרה מטבעה על בעלי עבר פלילי לעסוק בתיווך מקרקעין. יתר על כן, כל פעולה משמעתית תהיה כפופה לשיקול דעתו של גוף מקצועי האחראי לפיקוח על רישוי מקרקעין, ולא תופעל אוטומטית על ידי הרשעה. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול ההרשעה. בבואו להעריך את העונש ההולם בגין עבירת האיומים כלפי בת זוגו, הכיר בית המשפט בחומרת ובתדירות האיומים, לרבות אלה שנאמרו בנוכחות קטינים. בית המשפט שקל את מאמצי השיקום ואת תקופת הפטור מעבירות של גוז מאז ההרשעה, אך החליט שלא לחרוג מטווח הענישה שנקבע משיקולי שיקום, וציין ליקויים בשיקומו ההתנהגותי. בסופו של דבר, נגזרו על גוז חמישה חודשי עבודות שירות, שלושה חודשי מאסר על תנאי וחויבו לשלם פיצויים למתלוננת, המשקפים את גישתו של בית המשפט לאזן בין סיכויי השיקום לבין הצורך לעמוד באמות מידה משפטיות וחברתיות כנגד איומים במשפחה.