בש"פ 3096/23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטת מעצר. המבקש ביקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין תנאי מעצרו בעקבות כתב אישום בגין עבירת האיומים. על פי כתב האישום, המבקש ערך תמונה של אחיו שנרצחו לאחרונה והוסיף תמונות של ילדיו הקטינים, אותן העלה כסטטוס לוואטסאפ, תוך שהוא מאיים על אנשי הקשר שלו, לרבות גרושתו. בית משפט השלום הורה תחילה על מעצר בית אך בהמשך ביטל אותו, התיר למבקש להיכנס לבית שמש לצורך עבודה ואסר כל קשר עם גרושתו. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית ערעור על החלטה זו, תוך החמרת תנאי מעצרו של המבקש בשל חשש למסוכנותו, בהתבסס על תסקיר עובדת סוציאלית ויחסו האובססיבי כלפי גרושתו. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט העליון וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהקשחת התנאים וכי מעצרו אינו צודק. עם זאת, שופט בית המשפט העליון סירב להתערב, וציין כי רשות ערעור על צווי מעצר ניתנת באופן מצומצם ורק במקרים חריגים. לאחר בחינת חומר הראיות, השופט לא מצא עילה המצדיקה התערבות וקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי סבירה. לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור.