ערר 8139-12-20

תקציר

הערר מתייחס להיטל השבחה בעקבות איחוד שלושה מגרשים למגרש אחד בתכנית מיתארית. השמאי המכריע קיבל את טענת בעלי הקרקע כי האיחוד יכול היה להתבצע באמצעות תשריט, שאינו חייב בהיטל השבחה, ולכן אין לגבות היטל בגין האיחוד. ועדת התכנון המקומית ערערה על החלטה זו, וטענה כי אופציית תשריט האיחוד היא תיאורטית ולא מעשית, ומאחר שהאיחוד אכן בוצע בתכנית התכנון, יש לייחס לה את ההיטל. עוד טענה הוועדה כי הזכויות שיוחסו לקרקע בתכנית הקודמת אינן זכויות מוקנות, ולכן המועד הקובע להיטל בגין זכויות הבנייה המוגדלות הוא אישור התוכנית הנוכחית, שאיחדה את החלקות. ועדת הערר קיבלה את ערר ועדת התכנון המקומית. בית המשפט קבע כי מסקנתו של השמאי המכריע כי ניתן היה לאחד את החלקות בתשריט אינה נכונה, שכן אפשרות זו אינה עומדת בפועל בפני בעלי הקרקע, וממילא הייתה דורשת הליך תכנוני ושיקול דעת של הוועדה. עוד קבעה הוועדה כי זכויות הבנייה שיוחסו לקרקע בתכנית הקודמת אינן זכויות מוקנות, ולכן יש לייחס את ההיטל בגין הזכויות המוגדלות לתוכנית הנוכחית, שפתחה את האפשרות למימוש זכויות אלה. ההחלטה הורתה לשמאי המכריע לבחון מחדש את ההיטל בהתאם, והורתה לבעלי הקרקע לכסות את הוצאות הוועדה.