רע"פ 2205/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא שלילת רשות ערעור למבקש, אשר הגיש קובלנה פלילית פרטית נגד המשיבים בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות. הבקשה, שנדונה בבית המשפט העליון, היא האחרונה בשורה ארוכה של הליכים משפטיים בין הצדדים, הנובעים מסכסוך שהחל בשנות התשעים. הערכאות הנמוכות יותר דחו בעבר את תלונותיו של המבקש בנימוק שהעבירות הנטענות התיישנו, והתרחשו למעלה מחמש שנים לפני הגשת התלונה. המבקש ניסה לערער על החלטות אלה בטענה כי יש להטיל עליהן התיישנות, אך לא עלה בידו. שופט בית המשפט העליון הדן בבקשה חוזר ומדגיש את הנסיבות החריגות הנדרשות למתן רשות ערעור ומגיע למסקנה כי בקשת המבקש אינה עומדת באמות מידה אלה, שכן בראש ובראשונה עניינם האינטרסים האישיים של הצדדים. בנוסף, היתרונות של הבקשה אינם משכנעים. השופט מסכים עם ממצאי הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן העבירות הנטענות חסומות על פי חוק, וכי ניסיונותיו של המבקש לעקוף החלטה זו באמצעות קונסטרוקציות של דיני החברות אינם משכנעים. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והמבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים, בסך 5,000 ₪.