עמ"נ 23280-10-15

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור על ההחלטה שלא לאשר את הבקשה לישיבת קבע שהגישה משפחה, בשל אי הוכחת מרכז חיים בישראל במשך שנתיים שקדמו לבקשה. עם זאת, בית המשפט קיבל את הערעור על סירובו של המשיב לבחון את האפשרות להפעיל הליך מסוים שיש בו כדי להביא לבחינה מחודשת של בקשת המערער. ההליך הנדון, המפורט בסעיף ג.6.7 לתקנות הכניסה לישראל, מאפשר לבחון בקשה לישיבת קבע על בסיס המצב הקיים, תוך ציון מועד הבקשה המקורית. הדבר רלוונטי במיוחד לקטינים המתקרבים לגיל 14, שכן הדבר עלול להשפיע על סוג המעמד שהם מקבלים. בית המשפט מצא כי טענת המערערים כי מילאו את דרישת מרכז החיים אינה מוצדקת. בנוסף, הובאו ראיות התומכות בעמדת המשיב, לרבות חקירות המל"ל. משכך, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של ערכאת הערעור. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטת המשיב לדחות על הסף את האפשרות להחיל את נוהל ג.6.7 על יסוד מסירת פרטים כוזבים לכאורה אינה מוצדקת. המשיב חויב לבחון מחדש את הבקשה לגופה, בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים, ובלבד שהמערערים יגישו הוכחות למרכז חיים בישראל בתוך 30 יום. לאחר מכן נדרש המשיב לקבל החלטה חדשה, כאשר לשני הצדדים שמורה זכות ערעור נוספת. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, וההוצאות הקודמות שנפסקו למשיב בוטלו.