בר"ע 46354-10-24

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 46354-10-24 **מבוא** פסק דין זה דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי חיפה, אשר דחה ערעור של המבקשת על החלטת ועדת העררים הרפואית לעניין קביעת דרגת נכות. המחלוקת המרכזית נסובה סביב הפרשנות של המונח "טיפול ייעודי" בפריט ליקוי 2(12) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, והשלכותיו על קביעת שיעור הנכות. **הרקע העובדתי** המבקשת אובחנה בשנת 2021 כחולה בסרטן השד וטופלה בכימותרפיה והקרנות. ועדות רפואיות קודמות קבעו לה נכויות בשיעורים הולכים ופוחתים, בהתאם להתקדמות המחלה ושלבי הטיפול, על פי פריט הליקוי 2(12) שעניינו "לימפומה מדרגת ממאירות גבוהה". פריט ליקוי זה קובע שיעורי נכות שונים לתקופות שונות, החל ממועד האבחנה או סיום הטיפול הייעודי. ועדת העררים האחרונה קבעה למבקשת נכויות משוקללות, ביניהן 20% לצמיתות בגין ניתוח כריתה חלקית של השד. הוועדה דחתה את טענת בא כוח המבקשת כי יש לקבוע לה 100% נכות למשך כל תקופת הטיפולים, כולל טיפולים הורמונליים, בטענה שהטיפול ההורמונלי הנוכחי הינו טיפול משלים או אחזקה, ולא טיפול במחלה פעילה, ולכן אינו עונה להגדרת "טיפול ייעודי" כמשמעותו בתקנה. בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקשת, בקובעו כי טענת המבקשת כי הטיפול ההורמונלי עונה להגדרת "טיפול ייעודי" היא טענה רפואית מובהקת, שאינה נתונה לערעור בפני בית הדין. בית הדין האזורי הדגיש כי הוועדה נימקה את עמדתה, הסבירה את ההבחנה בין טיפול כימי לטיפול הורמונלי, וקבעה כי הטיפול ההורמונלי אינו גורם לתופעות לוואי דומות לטיפול כימי. **ניתוח משפטי ונקודות משפטיות מרכזיות** 1. **הבחנה בין סוגיות רפואיות ומשפטיות:** נקודה מרכזית שעולה מפסק הדין היא ההבחנה בין סוגיות רפואיות, שהן בסמכות הוועדות הרפואיות, לבין סוגיות משפטיות, שהן בסמכות בתי הדין לעבודה. בית הדין האזורי קבע, ובית הדין הארצי אימץ קביעה זו, כי פרשנות המונח "טיפול ייעודי" כפי שהוא מתייחס למצב הרפואי של המבוטח, ובפרט לסוג הטיפול הניתן והשפעותיו, הינה סוגיה רפואית. לפיכך, כאשר הוועדה קובעת כי טיפול מסוים אינו עונה על ההגדרה של "טיפול ייעודי" על בסיס הערכה רפואית של מהות הטיפול ותופעות הלוואי שלו, בית הדין אינו מתערב בקביעה זו. 2. **פרשנות "טיפול ייעודי":** לב ליבה של המחלוקת הוא פרשנות המונח "טיפול ייעודי" בסעיף 2(12)(ד) לתקנות. הפסיקה מדגישה כי מונח זה אינו נהיר מאליו ודורש התאמה למחלה הספציפית. * **הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת:** המבקשת טענה כי כל טיפול הניתן למחלה, בין אם כימותרפי, קרינתי או הורמונלי, ובפרט טיפול הנמשך מספר שנים ובעל תופעות לוואי, נכלל תחת הגדרת "טיפול ייעודי". היא ביקשה להרחיב את ההגדרה לכלול גם טיפולי אחזקה, בהסתמך על סעיף 2(13) שעוסק ב"טיפול אחזקה" (אם כי סעיף זה אינו רלוונטי למחלתה). * **הפרשנות של הוועדה ובית הדין:** הוועדה ובית הדין האזורי, ובפסק דין זה, אימצו גישה מצמצמת יותר. נקבע כי "טיפול ייעודי" מתייחס לטיפול שמטרתו העיקרית היא להילחם במחלה הפעילה, וכי טיפולים הורמונליים, הנחשבים כטיפולי אחזקה או משלימים לאחר סיום הטיפולים האקטיביים, אינם עונים על הגדרה זו, אלא אם כן הוכח אחרת במקרה הספציפי. יודגש כי הקביעה של הוועדה כי הטיפול ההורמונלי אינו גורם לתופעות לוואי זהות לטיפול כימותרפי, מהווה בסיס רפואי לקביעה המשפטית. 3. **קביעת הנכות על פי לשון התקנות ולא "הנהוג":** המבקשת העלתה טענה חשובה כי קביעת הנכות צריכה להתבסס על לשון התקנות ולא על "הנהוג". טענה זו נכונה באופן עקרוני. אולם, בפועל, הוועדה והבתי דין ניסו לפרש את לשון התקנות ("טיפול ייעודי") באופן שישקף את המציאות הרפואית וההשלכות הפיזיות של הטיפולים. הפרשנות שהתקבלה בפסק דין זה לא פסלה את הלשון, אלא פירשה אותה בהקשר הרפואי המדויק. 4. **הבחנה בין פריטי ליקוי:** המבקשת הפנתה לפריט ליקוי 2(13)(א) העוסק ב"טיפול אחזקה" כדי לתמוך בטענתה. בית הדין הארצי דחה טענה זו בצדק, בקובעו כי פריט ליקוי זה עוסק במחלה אחרת (מיאלומה נפוצה) ולא במחלת המבקשת. הדבר מדגיש את החשיבות של התאמת פריטי הליקוי למחלה הספציפית. 5. **אבחנה בין נכות בגין מחלה פעילה לנכות בגין השלכות טיפולים:** פסק הדין מבהיר כי תקנות הביטוח הלאומי מבחינות בין קביעת נכות בשל מחלה פעילה, לבין קביעת נכות בשל תופעות לוואי או השלכות של טיפולים. במקרה זה, הוועדה קבעה נכות בגין הניתוח (כריתה חלקית של השד) וכן נכות בגין נוירופתיה פריפרית שמקורה בטיפול הכימותרפי בעבר. לעומת זאת, הנכות הגבוהה יותר (100%) מוגבלת לתקופות ספציפיות הקשורות לטיפול הייעודי במחלה פעילה. 6. **השימוש בפסקי דין מחזירים:** מקרה זה מדגים את השימוש בפסק דין מחזיר, כאשר בית הדין האזורי הפנה את עניינה של המבקשת חזרה לוועדה הרפואית, על מנת שתתייחס באופן מפורט למכתבה של הרופאה האונקולוגית ותנמק את החלטתה לאור האמור במכתב. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, ונימקה את החלטתה באופן מפורט, דבר שאפשר לבית הדין הארצי לדון בערעור. **חידושים משפטיים** פסק הדין אינו מציג חידוש משפטי מהפכני, אלא משקף דוקטרינה קיימת ומחזק אותה: * **החיזוק בהבחנה הרפואית-משפטית:** פסק הדין מחזק את הדוקטרינה לפיה בית הדין אינו מתערב בקביעות רפואיות מובהקות של הוועדות הרפואיות, גם כאשר הן משפיעות על פרשנות של מונחים משפטיים כמו "טיפול ייעודי", כל עוד הפרשנות מתבססת על בסיס רפואי מוצק. * **הבהרת גבולות "טיפול ייעודי" בהקשר של טיפולים אונקולוגיים:** פסק הדין תורם להבהרת הגבולות הפרשניים של המונח "טיפול ייעודי" בהקשר של מחלות סרטן, ובפרט ההבחנה בין טיפולים אקטיביים בעלי פוטנציאל ריפוי משמעותי לבין טיפולי אחזקה או טיפולים להפחתת תופעות לוואי. **סיכום** בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מאמץ את קביעת בית הדין האזורי. ההכרעה מתבססת על כך שהמחלוקת העיקרית הינה רפואית במהותה, ונוגעת לפרשנות המונח "טיפול ייעודי" בהקשר של מצבה הרפואי של המבקשת. הוועדה הרפואית נימקה את החלטתה באופן מפורט, תוך שהיא מבחינה בין טיפולים כימותרפיים לבין טיפולים הורמונליים, וקבעה כי הטיפול ההורמונלי הנוכחי אינו עונה להגדרת "טיפול ייעודי" המצדיק קביעת נכות בשיעור 100% על פי פריט הליקוי הרלוונטי. בכך, בית הדין הארצי שומר על עקרון חלוקת הסמכויות בין הוועדות הרפואיות לבין בתי הדין לעבודה.