ע"א 2979/15

תקציר

בית הדין לערעורים דן בסוגיית אחריות המדינה בתיק שעסק בטענות להתנהגות בלתי הולמת של חוקרי המשטרה בגביית הודאה מאדם בשם חמד. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי אין ראיות התומכות בטענות לפיהן החוקרים חילצו במכוון הודאת שווא או ראיות מפוברקות. כמו כן, לא נמצאה כל הוכחה לכך שהמשטרה האזינה להקלטות בין חמד למודיע בזמן אמת. המדינה חזרה בה מכתב האישום שהגישה נגד חמד בשל תוכן ההקלטות ולא בשל שינוי משפטי בעקבות פסק הדין בעניין אלזם. ערכאת הערעור אישרה את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, וקבעה כי רשויות החקירה התרשלו בכך שלא בדקו לעומק את ההקלטות, אך לא מצאה קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין המשך ההליכים המשפטיים נגד חמד. למרות שהוכרו ליקויים בטיפול בפעילות המודיעים ואי התחשבות בטענות קודמות בדבר לחץ פסול על חמד, קבע בית המשפט כי מחדלים אלה אינם מחייבים את המדינה בפיצויים. תחת זאת, היא הורתה על פיצויים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין בגין מעצרו של חמד והוצאות הגנתו. ההחלטה משקפת שיקול דק של רשלנות בניהול חקירה מבלי להטיל אחריות לנזקים בשל היעדר סיבתיות ישירה המשפיעה על החלטות התביעה.