ה"פ 1140/02

תקציר

לעיריית ירושלים ולמכון ון ליר מחלוקת בנוגע לזכויות החכירה של חלקת אדמה בשכונת טלביה בירושלים, המכונה מגרש 43. הקרקע המדוברת רשומה על שם מדינת ישראל ומאוכלסת בעיקר על ידי תיאטרון ירושלים, המושכר לעירייה. עם זאת, זכויות החכירה של מגרש 43 רשומות על שם מכון ון ליר. העירייה הגישה תביעה לתיקון הרישום בטענה כי זכויות המכון בחלקה לא הושגו כדין ויש למחוק אותן. לטענתם, זכויות המכון נובעות מהסכם חכירה ישן יותר ואינן משקפות נאמנה את המצב הנוכחי, שכן רוב הקרקע תפוסה על ידי התיאטרון. המכון, לעומת זאת, טוען כי זכויותיו רשומות כדין ואין לבטלן. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את טענות הצדדים, הגיע למסקנה כי העירייה לא הביאה ראיות מספיקות המצדיקות את תיקון הרישום. נמצא כי זכויות החכירה של המכון בחלקה לא הושגו באמצעות זיוף או תרמית וכי רישום זכויותיו במגרש 43 לא התבסס על רישומים שגויים או מידע מטעה שנמסר על ידי המכון. כמו כן, בית המשפט אינו יכול לקבוע את הנסיבות המדויקות בהן נוצר מגרש 43 ואת הזכויות שנרשמו, דבר היוצר מכשול משמעותי לקבלת טענת העירייה כי הרישום היה שגוי. בנוסף, זכויות המכון בקרקע קודמות לאלה של העירייה, והזכויות הרשומות עדיפות על פני תביעות חוזיות. בית המשפט מדגיש כי הרישום הנוכחי של זכויות החכירה של המכון במגרש 43 אינו משקף נאמנה את המצב בפועל, שכן הוא כולל שטחים שלא הוחכרו למכון. עם זאת, בשל אופי המחלוקת וחוסר יכולתה של העירייה להוכיח את זכאותה לרישום הזכויות בכל מגרש 43, התביעה נדחית. מפסק הדין עולה כי על הצדדים, גופים ציבוריים מכובדים, לחפש פתרון פשרה ולא להמשיך בהליכים משפטיים שאינם פותרים את המחלוקת שביסודה. כל צד אחראי לשאת בהוצאות המשפטיות שלו.