ע"א 473/75

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בסכסוך בין שני צדדים שניהלו מערכת יחסים שהובילה להריון ולהפרת הבטחת נישואין לאחר מכן. בית המשפט המחוזי קבע מלכתחילה כי המערער הוא אביה של בתו של המשיב, שנולדה במסגרת מערכת היחסים ביניהם, והורה לו לשלם פיצויים בגין הפרת הבטחתו להינשא לה. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המערער על קביעת האבהות, בקובעו כי התנהלותו של המערער, לרבות מאמציו להשיג הפלה, שימשה הודאה באבהות. הראיות תמכו בטענת המשיב כי המערער הוא אבי ילדה, וקביעת אבהותו של השופט הייתה מוצדקת. באשר לסוגיית הפיצויים, הפחית בית המשפט העליון את הסכום מ-20,000 ל-10,000 לירות, בהתחשב בהתנהגותו הבלתי מוסרית של המשיב ובנסיבות המקרה. סכום מופחת זה פיצה את המשיב בגין הנזק הכללי שנבע מהפרת הבטחת הנישואין של המערערת, אשר גרמה לה לעוגמת נפש קשה. כן אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט המחוזי לפסוק למשיבה סכומים נוספים כפיצויים מיוחדים, ובהם 650 לירות בגין מתנה שנתנה למערערת ו-1,400 לירות בגין הפסדי שכר שנגרמו לה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב הפרת ההבטחה. השופט עציוני והשופט כהן הסכימו עם פסק הדין, אם כי השופט עציוני בחר שלא להתייחס לחוסר המוסריות שבהתנהגותו של המשיב, והשופט כהן ציין כי סכום הפיצוי מוצדק תחת השקפות שונות על מוסר מיני. המערער חויב לשלם למשיב את הסכום הכולל של 12,050 לירות, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.