בג"צ 433/87

תקציר

פסק הדין מתייחס לשלוש עתירות שהוגשו נגד חברת לשכת עורכי הדין שולמית אלוני. העתירות הוגשו בעקבות ביקורתה של אלוני על פסיקת בית המשפט העליון והשלכותיה, שלדבריה בפומבי נבעו מהפחד של השופטים מחוגים דתיים. העותרים ביקשו להעמיד את אלוני לדין משמעתי לפי חוק לשכת עורכי הדין. בנוסף, העתירות ערערו על החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את אלוני בגין הפרה לכאורה של סעיף 255 לחוק העונשין, האוסר על ביזוי ההליך השיפוטי. בג"ץ קבע כי אמנם החלטות שיפוטיות אינן חסינות מביקורת, אך יש לכבד אותן וביקורת צריכה להיות מכבדת ועניינית. בית המשפט הדגיש כי חברי הכנסת רשאים להביע את דעתם ולהשפיע בענייני דת ומדינה, אך אסור להם לבוא בטענות אישיות כלפי שופטים. דעת הרוב הסכימה עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי דבריה של אלוני היו חלק מתפקידה כחברת כנסת, ולכן יש לה חסינות לפי חוק חסינות חברי הכנסת. כמו כן, בית הדין בחר שלא להתערב בשיקול דעתם של לשכת עורכי הדין והיועץ המשפטי לממשלה שלא לנקוט בהליכים משמעתיים או פליליים נגד אלוני. השופטים מתחו ביקורת על דבריו של אלוני אך הסכימו כי יש לדחות את העתירות, שכן לא מצאו עילה משפטית המצדיקה התערבות בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה ולשכת עורכי הדין.