ע"א 2823/18

תקציר

בית המשפט בחן את הטענות שהוצגו ובסופו של דבר החליט לדחות את ערעורו של המערער כולו. ההחלטה נסובה סביב ממצאיו הפליליים הקודמים של המערער, אשר הוגדרו כבלתי ניתנים להפרכה על פי פקודת הראיות. בית המשפט דחה את טענת המערערת לערער על היקף הפעילות הקשורה להוצאת חשבוניות פיקטיביות, שכן העדויות שנמסרו נחשבו בלתי אמינות. על פי סעיף 50(א) לחוק מע"מ, אדם המוציא חשבוניות מס בלתי מורשות צפוי לתוצאה של תשלום כפל מס כאמור, במטרה לפצות על הפסדי המדינה ולהרתיע מפני הפרות דומות. גם טענת המערערת לצמצום פרשנותו של סעיף זה נדחתה, שכן נוסחו הרחב של החוק מכסה מקרים שונים של הוצאת חשבונית שלא כדין. בנוסף, דן בית המשפט בסעיף 100 לחוק מע"מ, המקנה סמכות שבשיקול דעת להפחית את העיצום הכספי, אם כי נעשה בו שימוש במשורה ורק בנסיבות מיוחדות. במקרה דנן, מעשיו המכוונים של המערער לא הצדיקו הפחתה כזו. בית המשפט הדגיש את הצורך באכיפה קפדנית כדי להתמודד עם הסוגיה הנפוצה של הונאות מס, תוך הכרה בשיעורי האיתור הנמוכים והרווחים הגבוהים כמניעים משמעותיים לעבירות מסוג זה. משכך, מצבו של המערער, שהתאפיין בעבירות מס קודמות ובפעולות מרמה מתוכננות, לא הצדיק הקלה. פסק הדין הסתיים בהטלת הוצאות על המערערת ואישר את ההחלטה בהסכמת יתר השופטים.