ה"פ 432/05

תקציר

בעל דירה הרשומה בפנקסי המקרקעין ביקש הצהרה כי הוא הבעלים היחיד של הדירה, ולא שני צדדים אחרים שטענו אף הם לבעלות באמצעותו. בית המשפט פסק לטובתו ודחה את טענות הצדדים האחרים. למבקש הייתה בעלות רשומה על הדירה, וזו ראיה חזקה לטובתו שניתן לערער עליה רק בנסיבות מוגבלות, שלא חלה במקרה זה. אחד הנתבעים טען כי המבקש היה "איש קש" עבור שני אנשים נוספים, אך בית המשפט מצא טענה זו חסרת בסיס ואינה מספיקה כדי לערער על הרישום. נתבע אחר טען כי המבקש הסכים למכור את הדירה לנתבע הראשון, אך בית המשפט מצא כי טענה זו לא הוכחה, וממילא המבקש התחייב למכור את הדירה. עם זאת, ההתחייבות למכור היוותה סייג לבעלותו של המבקש. הנתבעת השנייה, אשר הלוותה כספים לאחד האנשים הקשורים לדירה, נכשלה אף היא בתביעתה לבעלות על הדירה, שכן טענתה התבססה על אותם פסקי בוררות פגומים אשר פגעו בזכויות הקניין של המבקש. כמו כן, טענותיה בנוגע לעיקול הדירה נמצאו בלתי עקביות ובלתי יעילות. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המבקש הוא הבעלים היחיד של הדירה, אך הוא כפוף להתחייבותו למכור אותה לנתבע הראשון. הנתבע הראשון ונושה שלו היו זכאים ליתרת דמי המכירה. בית המשפט אף הורה על מחיקת הערת אזהרה לטובת הנתבע השני מרישומי הדירה. המבקש חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 25,000 ₪, ועורך דינו נדרש להעביר סכום מסוים לנושה. הנתבע השני חויב לשלם את הוצאות המבקש.