עמ"ת 28654-02-13

תקציר

הוגש ערר על ההחלטה לשחרר את המשיב, שהוגש נגדו כתב אישום בגין קשירת קשר וסחיטה באיומים, בתנאי שייעצר עם חלופת מאסר. כתב האישום יוחס למשיב ולשניים נוספים קשירת קשר לביצוע פשע בניסיון לסחוט כספים מחייב באמצעות איומים על האחרון. במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרם של שלושת החשודים. בית המשפט הורה אמנם על שחרורו של המשיב בתנאים מסוימים, אך התביעה ערערה על החלטה זו. הערעור בחן את חומרת העבירות שבוצעו, את חלקו של המשיב בהן, את הסיכון לסכנה לציבור ואת הסיכון הפוטנציאלי לבריחה. השופטים התייחסו לתסקיר שירות המבחן, לפרטי המקרה ולהחלטות קודמות של בית המשפט קמא. הם הגיעו למסקנה כי אף שמדובר בעבירות חמורות, תפקידו של המשיב אינו משמעותי כמו זה של שותפיו, והאיומים שהציב לא הגיעו לרף הגבוה ביותר. זאת ועוד, בית המשפט נתן משקל לכך ששותפיו של המשיב שוחררו, ונראה כי קיימת טענת אפליה כלפי מעורבים אחרים, לרבות החייב, שלא נעצרו. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמשיב הורה על שחרורו, בכפוף לתנאים מסוימים שמטרתם לצמצם את המסוכנות, לרבות שימוש באזיקים אלקטרוניים.