ת"א 18107-03-22

תקציר

השופט קבע כי סעיף 13(5) לחוק חל על מקרה זה ומורה על דחיית התביעה. סעיף זה מעניק חסינות מוחלטת מפני תביעות אזרחיות בגין פרסומים של משפטנים במהלך דיונים משפטיים. למרות שהמבקש במקרה זה אינו צד להליך והפרסום נעשה לאחר סיום הדיון, השופטת טוענת כי רוח החוק היא לעודד את חופש הביטוי של המעורבים בהליך המשפטי – במישרין או בעקיפין – כדי להבטיח את תקינות ההליך. לפיכך, אדם המגיש בקשה או הודעה בקשר להליך, כגון המבקש, צריך להיחשב כבעל דין לצורך תיק זה וליהנות מסעיף החסינות. השופטת מדגישה כי פרשנות זו תקפה במיוחד במקרה של תובענה ייצוגית, שם חיוני לשמוע את קולם של כל חברי הקבוצה. יתר על כן, הפרסום המדובר, אף שנעשה לאחר סיומו הפורמלי של ההליך, היה קשור אליו ישירות ונועד לחשוף אי פרסום או מחיקה לכאורה של הסדר הנסיגה. משכך, היא נופלת בגדר הגנתו של סעיף 13(5), גם אם נעשתה מחוץ לגבולות הזמן של הדיון. השופטת מכירה בכך שהתבטאויותיו של המבקש חמורות ועלולות לפגוע בשמם הטוב של המשיבים – עם זאת, ההגנה המוחלטת שמציע החוק חלה ללא תנאי, גם על פרסומים כוזבים או זדוניים. מסיבה זו, ומאחר שברור כי המבקשים לא היו יכולים לקבל סעד גם אם טענותיהם היו מוכחות, השופט מחליט כי יש לדחות את התביעה מבלי לרדת לגופה. למשיבים נפסקות הוצאות בסך 1,800 ₪.