ת"א 51920-04-19

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת בדרישה לפיצוי בגין פציעות שנגרמו בתאונת אופנוע. עם זאת, עדותו של התובע בדבר נסיבות התאונה, לרבות מנגנון הפגיעה וזיהוי האופנוע המעורב, לא הייתה עקבית וסותרת. זאת ועוד, התובע לא הביא ראיות מהימנות לכך שרכב על האופנוע הספציפי שהיה מבוטח על ידי הנתבעת בעת התאונה. חברת הביטוח ערערה על גרסת התובע לאירועים וטענה כי ברשותו מספר אופנועים מאותו סוג לא ניתן לקבוע באיזה אופנוע מדובר. בית המשפט מצא את עדותו של התובע חסרת אמינות ובלתי אמינה. היא הדגישה סתירות בין דברי התובע, תצהירו ועדויות עדיו בנוגע לפרטי התאונה. השופטת ציינה כי התובע ניסה להסתיר מידע ומסר עדות שקר על תאונות קודמות, דבר המטיל ספק באמינותו הכוללת. כמו כן, התובע לא הציג תמונות כלשהן של האופנוע המעורב לכאורה בתאונה, ואף לא זימן עדים רלוונטיים שיכלו להעיד על זיהוי האופנוע. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו והביא ראיות מספיקות לכך שהתאונה אירעה בעת השימוש באופנוע המבוטח. כתוצאה מכך, דחתה השופטת את התביעה, וקבעה כי התובע לא ביסס את חבות הנתבע. ההחלטה הושפעה גם ממחדליו הראייתיים של התובע ומניסיונו להטעות את בית המשפט. כתוצאה מכך, חויב התובע לשלם לנתבע את הוצאותיו האמיתיות, לרבות הוצאות בסך 6,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 34,000 ₪, שניהם מותאמים למועד פסק הדין. הסכום היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, עם קנסות על איחור בתשלום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 12.3.2023.