ע"פ 1795/06

תקציר

בשנת 2003 שירת המערער כשוטר חובה בחברון והוגש נגדו כתב אישום בגין התנכלות לתושבים ערבים, שוד חנויות, גניבת רכוש וגרימת נזק לכלי רכב לצד אישומים נוספים. הוא הודה בחלק מהאישומים במסגרת הסדר טיעון, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי על ידי בית משפט קמא. הוא ערער וטען כי היה על בית המשפט לוודא את קיומם של יסודות העבירות המיוחסות לו, וכי גזר הדין אינו מתחשב בתנאי השירות הקשים שלו. בית המשפט הגם פקפק בזכותו של המערער לערער לאחר שהודה באשמה, אך שקל באופן ענייני גם את טענותיו ומצא כי כתב האישום וההודאה ביססו די הצורך את יסודות עבירות השוד והשימוש לרעה בכוח. השימוש באלימות ובאיומים הטמונים בהתנהגותו של המערער, לצד החזקת נשק, הצדיקו את ההרשעה. זאת ועוד, בית המשפט מצא את העונש הולם, חרף הנסיבות המאתגרות של שירותו של המערער, שכן ניצול מדים וכלי נשק מטעם המדינה לצרכים בלתי חוקיים פגע קשות בשמה הטוב של המדינה. הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחה, שכן פסק הדין היה מפורט ושקל את כל הגורמים הרלוונטיים.