רע"א 21984-12-23

תקציר

ניתוח משפטי של המקרה הנוגע לפסילת מומחה ושיקול דעת בית המשפט מבוא: מקרה זה עוסק בביקורת שיפוטית על החלטת בית משפט קמא לפסול חוות דעת מומחה בהליך שיפוטי המבוסס על תביעות נזקי גוף הקשורות להערכות גינקולוגיות ופסיכיאטריות. סוגיות הליבה נסובות סביב שיקול דעתו של בית המשפט במינוי מומחים, הליכי הפסילה והסטנדרטים הראייתיים החלים בעת טענה למשוא פנים או ליקויים פרוצדורליים נגד מומחה שמונה על ידי בית המשפט. עקרונות משפטיים וחדשנות: 1. שיקול דעתו של בית המשפט במינוי מומחה: העיקרון המשפטי העיקרי שהודגש הוא שלבתי המשפט יש שיקול דעת רחב בעת מינוי מומחים. החלטת בית המשפט למנות מומחים בתחומים רפואיים כגון גינקולוגיה ופסיכיאטריה עולה בקנה אחד עם הנורמות הפרוצדורליות המקובלות בחוק המשפט (סעיף 90(10) באופן ספציפי). שיקול דעתו של בית המשפט מבוצר על ידי חזקת העצמאות המקצועית ויישום שגרתי של תקנות סטנדרטיות (בעיקר תקנות הפיצויים משנת 1986) המתארות אמצעי הגנה פרוצדורליים למינוי מומחים. 2. עילות מוגבלות לפסילה: המקרה מדגים את המסגרת המרוסנת במשפט הישראלי בכל הנוגע לפסילת מומחים שמונו על ידי בית המשפט. פסילה מוכרת כסעד יוצא דופן, המוצדק רק בנסיבות קיצוניות כגון משוא פנים, ניגוד עניינים או אי סדרים פרוצדורליים הפוגעים באובייקטיביות של המומחה או בשלמות ההליך. בתי המשפט חזרו והדגישו כי אי הסכמה גרידא על מסקנות המומחה, או תפיסות של הטיה ללא הוכחות עובדתיות, אינן מספיקות כדי לפסול מומחה. 3. יושרה פרוצדורלית וניתוח אובייקטיבי: המקרה מדגיש את חשיבות התקינות הפרוצדורלית ואת הצורך בהאשמות ספציפיות ומבוססות כדי להצדיק פסילה. תשובותיו של המומחה - קביעת עצמאות ועמידה בסטנדרטים מקצועיים - יחד עם היעדר ראיות המעידות על הטיה או הפרה של התנהגות אתית, נחשבו מספיקות כדי לשמור על מינויו. בתי המשפט הבהירו כי טעויות או ליקויים פרוצדורליים - כגון אי בדיקת המומחה באופן אישי או פרשנות שגויה ראשונית - אינם מצדיקים פסילה אוטומטית בהיעדר ראיות ברורות לדעות קדומות או התנהגות בלתי הולמת. 4. חריג "המקרה הקיצוני": חידוש משפטי בולט הוא האישור המחודש כי פסילת מומחה נותרה סעד חריג, המוגבל על ידי מקסימום משפטי הנגזר מהפסיקה. הדבר מומחש על ידי הפניה להחלטות קודמות של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי (במיוחד התקדים שנקבע ברע"א 8152/18 ורע"א 6514/19), שם הפסילה ניתנה אך ורק במקרים "קיצוניים" של הטיה או עבירה פרוצדורלית – גישה המשקפת עמדה זהירה ושומרת יושרה כלפי מינוי מומחים. 5. תחולה למקרה שלפנינו: הרשות השופטת העריכה את הטענות בדבר משוא פנים, סטיות פרוצדורליות ואפשרות להשפעה בלתי ראויה - במיוחד את הטענה כי המומחה הוטעה או יצר קשר בלתי הולם עם גורמים שלא להנחיות בית המשפט. פסיקת בית המשפט משלבת אמת מידה משפטית זו, ומסקנתה היא כי עצמאותו של המומחה נותרה בעינה כי: - המומחה הכחיש במפורש כל השפעה חיצונית; - לא הוכח להטיה או להתנהגות לא אתית; - הכשלים הפרוצדורליים (כגון מגעים לפני בחינה) לא הפרו את חובתם להתנגד או לחשוף קונפליקטים; - המינוי התבסס על תבניות ותקנות סטנדרטיות. זה מחזק את העיקרון שסטיות פרוצדורליות לא מהותיות או חילוקי דעות פרוצדורליים אינם מצדיקים, כשלעצמם, פסילת מומחה, במיוחד כאשר עצמאות ואובייקטיביות אינן מוטלות בספק באופן מהימן. 6. נורמות אתיות ופרוצדורליות: המקרה מדגיש את הדבקות בסטנדרטים מקצועיים ואתיים המסדירים את התנהלות המומחים, ומדגיש כי טענות להטיה דורשות ראיות ברורות ולא חשד או טענות לא מבוססות. בתי המשפט חזרו ואישרו כי תפקידו של המומחה הוא לספק חוות דעת עצמאית, ומגעים פרוצדורליים שגרתיים או טעויות טכניות אינם פוגעים בכך. 7. המגבלות על ערעור: ביקורת הערעור מבטלת את העיקרון של התערבות שיפוטית רחבה במינוי מומחים, תוך שמירה על שיקול דעתו של בית המשפט והגבלת הפסילה לנסיבות חריגות. הדבר עולה בקנה אחד עם הפסיקה המציבה את סעד הפסילה כאמצעי יוצא דופן למניעת עיוות דין רק כאשר הוכחו עילות ספציפיות ומשמעותיות. מסקנה: מקרה זה ממחיש את הגישה השמרנית והעקרונית לפסילת מומחה במשפט הישראלי, ומדגיש כי אי סדרים פרוצדורליים לבדם אינם מספיקים כדי לערער על עצמאותו של מומחה אלא אם כן הם מלווים בראיות ברורות למשוא פנים או לניגוד עניינים. הדוקטרינה מאשרת כי לבתי המשפט יש סמכות שיקול דעת למנות ולהעסיק מומחים על סמך סטנדרטים פרוצדורליים ונורמות מקצועיות, כאשר פסילה נותרה סעד יוצא דופן המבוסס על יושרה והגינות. החוק מאזן אפוא בין הצורך בסטנדרטים מחמירים בעדויות מומחים לבין ההכרה בכך שפגמים פרוצדורליים אינם פוגעים מטבעם בעצמאות המומחה או ביושרה השיפוטית.