ע"פ 4147/95

תקציר

פסק הדין מתייחס להרשעה לפי סעיף 4(א) לפקודת מניעת טרור, 1948, בגין פרסום מאמרים בעיתונות הערבית המשבחים ומעודדים מעשי אלימות שביצעו תושבים ערבים נגד שלטון ישראל וחיילי צה"ל במהלך האינתיפאדה. המערער טען כי מאמריו הם יצירות ספרותיות המבטאות את הלכי הרוח של הערבים בשטחים, וכי הוא לא פרסם אותם בכוונה להסית. בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה בגין פרסום כתבה אחת, אך קיבל אותו בחלקו, וזיכה את המערער מהעבירה על סמך פרסום שתי הכתבות הראשונות. בית המשפט קבע כי הגדרת העבירה בפקודה אינה מחייבת שההסתה תביא למעשי אלימות של ממש, אלא רק שמעשי האלימות המהוללים עלולים לגרום למוות או לפציעה. באשר להיקפו של "פרסום", מצא בית המשפט כי הכותב לפרסום ומגיש את הכתבה לעיתון נחשב גם ל"מפרסם" לפי הפקודה, ולפיכך נושא באחריות פלילית, גם אם אחרים אחראים גם הם למעשה הפרסום. עוד קבע בית המשפט כי מעשיו של המערער היוו סיוע וסיוע לעבירה, וכי מאז פורסמו הכתבות, חוק העונשין המתוקן תומך אף הוא במסקנה כי המערער ביצע פעולה משותפת בפרסום המאמרים. גם הערעור על גזר הדין התקבל בחלקו, תוך הפחתת הקנס והמאסר המותנה.