רע"א 208/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין הסכם הסדר חוב. המקרה המקורי עסק בתביעה שהגיש המשיב בדבר אי עמידתו של המבקש בתוכנית פירעון חובות. המבקש טען כי נעשה הסדר חוב שני, שהמשיב הפר לכאורה. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המבקש, בהתבסס על עדותו של אחד המבקשים ועל ההערכה כי שניים מהמבקשים היו ערבים יחידים לפי חוק הערבות. עם זאת, בית המשפט המחוזי ערער על פסק דין זה ופסק לטובת המשיב. בית המשפט קבע כי גם אם היה נערך הסדר חוב שני, המבקשת לא עמדה בתנאי ההסכם, וכן קבע כי אשתו של המבקש אינה יכולה להיחשב כערבה יחידה. לאחר מכן הגישו המבקשים ערעור נוסף, נשוא פסק דין זה. הם טענו כי אין להפריע לקביעתו של בית המשפט העליון בדבר קיומו של הסדר חוב שני, וכי יש לראות בנשות המבקשים ערבים יחידים. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור בנימוק שהמקרה אינו מעורר שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות, ולכן לא סביר שיצדיק ערעור נוסף. סוגיית הסדר החוב היא שאלה עובדתית המוגבלת למקרה הספציפי, והתערבותה של ערכאת הערעור בממצאי הערכאה הנמוכה אינה ראויה במקרה זה. זאת ועוד, טענת המבקשים בדבר מעמדם של הערבים אינה מבוססת, שכן גם פסק דינו של בית משפט השלום בעניין זה התבסס על נימוקים מוצקים. ערעור שני זה נראה כניסיון לברר סוגיות עובדתיות, שאין זה מתפקידו של ערעור, ובמיוחד לא ערעור שני. מטעמים אלה, בקשת רשות הערעור נדחית.