ת"א 1931/00

תקציר

המבקשים, חברי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (ההסתדרות), ביקשו את רשות בית המשפט לתבוע בשם ההסתדרות וקרן ההסתדרות בתביעה נגזרת. הבקשה הוגשה על רקע עסקה במסגרתה מכרה ההסתדרות את אחזקותיה במניות שיכון ובינוי לעובדי החברה. לטענת המבקשים, המניות נמכרו במחיר הנמוך במאות מיליוני שקלים משוויין האמיתי, מה שהיווה התעשרות בלתי חוקית של הרוכשים על חשבון חברי ההסתדרות. הם ביקשו ליזום תביעה נגזרת נגד הרוכשים, בדרישה להשבת ההפרש בין מחיר המכירה בפועל לבין השווי האמיתי של המניות. המשיבים התנגדו לבקשה, אך בית המשפט דחה את מרבית טענותיהם המקדמיות. המבקשים ביססו את טענתם על הפרת חובת גילוי ודיווח של שיכון ובינוי ובעלי תפקידים מרכזיים בה. לטענתם, מחירן הנמוך של המניות מעיד על מניפולציה וקנוניה בין הרוכשים לבין ההסתדרות. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הציגו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם וכי המניות נמכרו במחיר המשקף את שוויין האמיתי, בהתחשב במצבה הפיננסי של החברה ובחוסר העניין מצד רוכשים פוטנציאליים. נסיבות המכירה לא הצביעו על התנהלות פסולה או מעשי שחיתות מצד המשיבים. זאת ועוד, נדחו אף הן טענות המבקשים בדבר אופן המכירה והיעדר הליכי מכרז, שכן בית המשפט מצא כי ההסברים שניתנו על ידי המשיבים סבירים. המבקשים לא סיפקו כל תשתית עובדתית לטענותיהם בדבר מעשי מרמה, זיוף ושחיתות, והתנהלותם במהלך ההתדיינות ספגה ביקורת על כך שהיא לוקה בחוסר עדינות וגובלת בלשון הרע. בסופו של דבר, החליט בית המשפט שלא לחייב את המבקשים בהוצאות כלשהן, בהתחשב באופייה הציבורי של התביעה. בקשת הרשות להגיש תביעה נגזרת נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.