בג"צ 6358/05

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט עתירה של יחיד המבקש לבטל שני צווים: צו הגבלה המגביל את תנועתו בתוך ישראל וצו איסור יציאה מהארץ. לטענת העותר, צווים אלה פוגעים קשות בזכויותיו הבסיסיות ואינם מידתיים. הרקע לכך הוא הרשעתו בשנות ה-80 בריגול וחשיפת סודות מדינה, שהובילה ל-18 שנות מאסר. למרות שסיים לרצות את עונשו, הרשויות טענו כי נשקפת ממנו סכנה ביטחונית בשל מידע מסווג שלא נחשף ונותר ברשותו. הוא ערער על חוקיותם ונחיצותם של הצווים, וטען כי הם פוגעים בחירותו האישית באופן בלתי מידתי, חסרים בהירות ואינם מוצדקים בהתחשב בחלוף הזמן. החלטת בית המשפט מאזנת בין זכויותיו החוקתיות של הפרט, ובראשן חופש התנועה והחירות האישית, לבין האינטרסים הביטחוניים של המדינה. תוך הכרה בחשיבותן החוקתית של הזכויות, בית המשפט מדגיש את משקלם של שיקולי אבטחה נוכח הסיכון הפוטנציאלי בחשיפת מידע רגיש. בית המשפט מגיע למסקנה כי הצווים עומדים במידה רבה בקריטריונים של סבירות מנהלית וצרכי הביטחון של המדינה, ומאשרים את מרבית התנאים. עם זאת, היא מבטלת סעיף ספציפי בצו ההגבלה בשל היותו עמום, שמנע מהעותר להימצא בקרבת מחסומים לא מוגדרים, בנימוק של הצורך בבהירות משפטית. לפיכך, העתירה מתקבלת באופן חלקי.