בע"מ 7073/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הנוגע לשורה של תביעות משפטיות בין בני זוג גרושים מהחברה החרדית. התביעות המקוריות הוגשו על ידי האישה (המשיב) נגד הבעל (המבקש) בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בשנת 2004, בטענה לאלימות פיזית ונפשית, סירוב לתת גט ולשון הרע באמצעות שליחת מסמכים משפילים לקרובי משפחתה. פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה קיבל חלקית את טענות האישה, ופסק לה פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין אלימות פיזית ונפשית, ו-18,000 ₪ בגין לשון הרע. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה בבית המשפט המחוזי בירושלים, כאשר האישה מבקשת פיצוי גבוה יותר והבעל מערער על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הגדיל את הפיצוי שנפסק לאישה ל-500,000 ₪ בגין אלימות ו-100,000 ₪ בגין לשון הרע, תוך שהוא דוחה את ערעורה של האישה בנוגע לחלוקת הכספים בחשבון הבנק המשותף שלהם. בקשתו של הבעל לחופשה לצורך ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המהווה גלגול שלישי, נדחתה. בפסק הדין נקבע כי רשות ערעור כזו היא נדירה וניתנת רק במקרים המעוררים שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות. מאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי התבססה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה ועל סמכותו להתערב בגובה הפיצויים, ונוכח מגמת הגדלת הפיצוי בגין אלימות בין בני זוג, לא נמצאה טעות משפטית המצדיקה ערעור נוסף. יתר על כן, הסכום שנפסק, אף שהיה משמעותי, עלה בקנה אחד עם מקרים אחרים בפסיקה הישראלית. לבסוף, פסק הדין מדגיש את חומרת האלימות במשפחה ואת תפקידם של דיני הנזיקין בהרתעתה, תוך הסתמכות על המשפט העברי ומקורות הלכתיים המדגישים את הכבוד וההגנה המגיעים לבני זוג ואת איסור לשון הרע כלפיהם. הבעל חויב לשלם לאישה הוצאות בסך 6,000 שקל.