צ"ו 25448-02-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותה ויישומה של תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המקנה לבית המשפט סמכות ליתן סעד זמני לפני הגשת תובענה. על פי הכלל, בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שתוקפו של הצו מותנה בהגשת תביעה בתוך שבעה ימים מיום מתן הצו. בנוסף, התקנות הפרוצדורליות של בית הדין לעבודה מאפשרות לבית הדין להאריך מועדים, גם אם רטרואקטיבית, מטעמים מיוחדים. במקרה הנוכחי, שגה בית הדין לעבודה בהחלטתו לסגור את ההליך ביום 12.7.2020, שכן טרם חלף המועד האחרון להגשת ההליך העיקרי. החלטה זו נחשבת אפוא לבטלה. יתר על כן, המבקש ביקש בעבר ארכה להגשת ההליך העיקרי, שהמשיב לא התנגד לו, אך בית הדין לא פסק בבקשה זו. בהינתן שההליך העיקרי הוגש בסופו של דבר בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, ובהתחשב בעוול המהותי שדחייה תגרום למבקש, לצד היעילות הפרוצדורלית, הבקשה להארכת מועד להגשת ההליך העיקרי מתקבלת. לפיכך, ההחלטה מיום 7.7.2020 עומדת בתוקפה עד למתן פסק דין סופי בהליך העיקרי. הצדדים צפויים לעמוד בהחלטה זו. ההחלטה לסיים את ההליך העיקרי ביום 12.7.2020 דינה בטלה. על המשיב להגיש כתב הגנה עד ליום 6.9.2020, ועל הן המבקשת והן המשיב מס' 1 להשיב לבקשת המשיב מס' 2 להימחק מההליך עד לאותו מועד.