ע"ו 21480-01-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על תביעה לקצבת נכות לפי חוק הנכות בגין מצב נפשי שנגרם לכאורה כתוצאה מתאונה במהלך השירות הצבאי. הדיון נסוב סביב טיפולה של ועדת הערר בחוות דעת מומחים שהתבססו על עובדות שהתבררו מאוחר יותר כלא נכונות. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט בר-אשר, קובעת כי הוועדה שגתה בשיקול דעתה בכך שהסתמכה על חוות דעת מומחים פגומות אלה, במקום לדחות את הערעור על הסף. מאחר שחוות הדעת של המומחים התבססו על מידע שגוי שמסר המשיב, שהטעה את המומחים, אין בהן כדי לשמש בסיס לפסיקה לטובת המשיב. זאת ועוד, דעת הרוב מבקרת את מסקנותיה הספקולטיביות של הוועדה באשר לחלקו של הצבא במצבו הנפשי של המשיב. לפיכך, השופט בר-אשר מגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של הוועדה. עם זאת, המשיב לא יהיה אחראי לכיסוי הוצאותיה של המערערת. השופט רם וינוגרד, לעומת זאת, מסכים עם ביקורת הרוב על החלטת הוועדה, אך מציע דרך פעולה אחרת. חרף חוסר אמינותו של המשיב וחוות דעת המומחים הפגומות, סבור השופט רם וינוגרד כי קיימים אינדיקטורים המצביעים על קשר סיבתי אפשרי בין התאונה לבין מצבו הנפשי של המשיב. במצב ייחודי זה, בו המומחה שמינה המערער מייחס באופן חלקי את מצבו של המשיב לתאונה, מציע השופט רם וינוגרד למנות מומחה מטעם ועדת הערר לקביעת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי הנוכחי של המשיב. אם יימצא קשר כזה, יקבע המומחה גם את שיעור מצבו של המשיב שניתן לייחס לתאונה. השופטת שושנה ליבוביץ מסכימה עם גישה זו. לפיכך, בהחלטת רוב, פסק הדין מבוטל והתיק מוחזר לוועדת הערר להמשך בירור, לרבות מינוי מומחה מטעם הוועדה. המשיב מחויב לשלם למערערת הוצאות בסך של 5,000 ₪.