ת"א 60706-11-22

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את תביעת התובעים על הסף, בעיקר בנימוק ש"מעילה שלא כדין לא תקים זכות תביעה". עיקרון זה, המוטבע בפסיקה, מנחה כי בית המשפט לא יסייע לצד המבסס את טענותיו על פעולות המנוגדות לחוק או לתקנת הציבור. במקרה זה, קיים קשר ברור בין התנהלותם הבלתי חוקית של התובעים – שהובילה להרשעתם בסטייה מהיתר בנייה – לבין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מההליכים המשפטיים שהתנהלו בעקבותיו. הנתבעים, אשר דיווחו לרשויות על שימוש בלתי מורשה של התובעים, פעלו כדין ובהתאם לחובתם האזרחית. הענקת סעד לתובעים תהווה עוול לאינטרס הציבורי, עלולה לעודד הפקרות ולתגמל את מבצעי עבירות התכנון והבנייה. זאת ועוד, תביעת התובעים נדחית גם בעילה של תקנת הציבור, שכן היא מנוגדת להוראות סעיף 30 לחוק החוזים. גם אם לא כך היה, הנסיבות אינן מצדיקות סעד מן היושר, במיוחד בהתחשב בחוקי העזר הקיימים לגבי הנכס, בממצאי הוועדה לתכנון ובניה ובספק בפרשנות הסכמת הצדדים לשתוק נוכח הפרות דין. החלטה זו התקבלה מתוך אינטרס של יעילות, הגינות וצדק, ובשלב המקדמי של ההליך חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 5,000 ₪, עם זכות ערעור על פסק הדין בתוך 60 יום.