ע"א 2694/90

תקציר

בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין לידה בבית החולים הדסה נמצאה המערערת רשלנית בכך שלא צפתה ומנעה דיסטוסיה של הכתף במהלך לידתה של המשיבה מס' 1, וכתוצאה מכך נגרמה לה פגיעה לצמיתות. החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה המערערת אחראית לכך שלא בחרה בניתוח קיסרי למרות מדדים כגון משקל עובר משוער גדול ומשקלי לידה קודמים, אושרה. מומחים הסכימו כי הצוות הרפואי היה צריך לנקוט אמצעי זהירות נוספים, כמו התייעצות עם מומחים והכנה לניתוח קיסרי. עם זאת, הלידה התקדמה ללא צעדים אלה, והסיבוך הקריטי נוהל רק לאחר שהיה בלתי נמנע. בית המשפט העליון הדגיש את הצורך של רופאים להיות פרואקטיביים באבחון סיכונים פוטנציאליים, וקבע כי קיימת רשלנות בשל היעדר זהירות ראויה והתייעצות בזמן. טענות המערערת בדבר נחיצותו של ניתוח קיסרי על בסיס משקל עובר אמיתי ומשך לידה נדחו. הפיצוי שנפסק בגין כאב, סבל, אובדן הכנסה עתידית והמשך טיפול נמצא ראוי לאור היעדר נתונים קונקרטיים על הוצאות עתידיות, תוך הדגשת חשיבות אומדן הנזקים במקרים כאלה. שני הערעורים על דמי האחריות וסכומי הפיצוי נדחו, והמערערת חויבה בהוצאות המשפט של המשיבים.