ע"פ 5025/06

תקציר

הכרעת הדין בתיק זה עוסקת בערעור המדינה על אי הרשעתם של שני משיבים, בהם אחד שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, בגין סיכון חיי אדם בזדון באמצעות חסימת כביש מהיר במהלך הפגנות ההתנתקות בשנת 2005. בית המשפט המחוזי בתל אביב החליט שלא להרשיע את המשיבים, בהתחשב בחרטה, בפוטנציאל השיקום שלהם ובחשש לזכאותם לשירות ביחידות המובחרות של צה"ל אם יורשעו. שני המשיבים הביעו חרטה על מעשיהם ונענו לעבודות שירות ופעילויות חינוכיות, ששירות המבחן לנוער מצא לנכון. המדינה ערערה וטענה כי חומרת העבירה מצדיקה הרשעה בשל הסכנה הפוטנציאלית לעוברי אורח והצורך בהרתעה. לאחר עיון בתסקיר המבחן המעודכן ובחינת תשומות צה"ל, מהן עולה כי הרשעה לא תמנע מהמשיבים לשרת ביחידות מובחרות, החליט בית המשפט לקבל את ערעור המדינה. בית המשפט הכיר בחומרת העבירה, שהעונש עליה הוא עד 20 שנות מאסר, כמחייבת הרשעה כדי להרתיע מפני מעשים דומים. תוך הכרה בסיכוייהם החיוביים של המשיבים ובאמונתם בתרומתם העתידית לחברה, הדגיש בית המשפט כי לא ניתן לבטל את חוקיות מעשיהם במהלך מחאה פוליטית ללא השלכות. עם זאת, היא הביעה תקווה לעתידם המוצלח של המשיבים וציינה מנגנונים זמינים למחיקת רישומיהם כדי למתן השפעות ארוכות טווח, ובכך לאזן בין כוונת המחוקק לבין שיקולים אישיים. ההחלטה התקבלה בהסכמה משותפת של השופטים א' רובינשטיין, א' א' לוי וש' ג'ובראן, והיא ניתנה ביום 15.3.2007.