ע"פ 25249-05-10

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט את עקרון "ההגנה מפני צדק" ובסופו של דבר מכריע לטובת ערעור המדינה, בקובעו כי ביטול כתב האישום על ידי בית המשפט האזורי היה שגוי. בית המשפט מדגיש כי הדוקטרינה, שמקורה במשפט המקובל האנגלי ומוכרת בפסיקה הישראלית, מאפשרת לבטל כתב אישום רק במקרים של "התנהגות בלתי נסבלת" של הרשויות, שבהם ההליכים עלולים לזעזע את המצפון או לפגוע קשות בצדק ובהגינות. אולם, בפועל, פיטורים מסוג זה הם נדירים ונועדו להגן על הנאשם, ומחייבים בדיקה תלת-שלבית, כפי שהותוו בתקדימים משמעותיים. חרף טענת המשיב, בית המשפט מגיע למסקנה כי לא התקיימו התנאים להפעלת דוקטרינה זו. כתב האישום, שהוגש שנתיים וחצי לאחר ביצוע העבירה ובהמשך ההליכים המנהליים, לא פגע בזכויותיו של המשיב ולא פגע בהגנתו. יתר על כן, בית המשפט מעיר כי נסיבות אישיות כמו מצב בריאותי וכלכלי, אשר נדונו על ידי בית המשפט המחוזי, אינן רלוונטיות לטענת ההגנה מפני צדק ויש להתחשב בהן בעת מתן גזר הדין. בסופו של דבר בית המשפט מחזיר את כתב האישום ומעביר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון לגופו, ובכך מחזק את המחויבות להמשיך בהליך הפלילי בשירות שלטון החוק.