בש"א 16870/00

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו המהותית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בסכסוכים שונים הקשורים לירושה ולהיקף העיזבון, תוך שימת דגש על הגישה המרחיבה בה בה נוקט חוק בית המשפט לענייני משפחה. הוא מבהיר את הפרמטרים שבמסגרתם יש לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בסכסוכי ירושה, לרבות כאלה הנגזרים מחוק הירושה, סכסוכים הנגרמים על רקע סכסוכים משפחתיים ותביעות אזרחיות בין בני משפחה. בית המשפט בוחן את אמות המידה לקביעת הקשר בין עילת תביעה לבין סכסוך ירושה, ומדגיש כי סכסוך הירושה חייב היה לתרום תרומה משמעותית להיווצרות עילת התביעה. במקרה הספציפי הנדון, יורשיה של אישה שנפטרה, לרבות אחיה ושלוש בנותיה, מעורבים בסכסוכים עם בעלה של המנוחה, קרוביו ושותפות רשומה בבעלותם. המחלוקות נסובות סביב יישום הסכם החיים המשותפים בין בן הזוג שנותר בחיים לבין המנוח. בית המשפט קובע כי שתי התביעות, ת"א 9880/00 ות"א 9881/00, מצויות בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. היורשים, כבעלי דין, מייצגים את העיזבון, מה שהופך אותו לתביעה בין אדם לעיזבון של בן משפחה. בנוסף, הסכסוכים נובעים מסכסוכי משפחה, והצטרפות לחלק מהצדדים כנדרש בחוק בית המשפט לענייני משפחה מתבקשת. ההחלטה גם מדגישה את היתרונות של בית משפט אחד שידון בשתי התביעות באופן מקיף. תצהירים ורשימות עדים יוגשו בלוחות זמנים מוגדרים, ולא יוטלו הוצאות או צווי איסור פרסום בשל הטענות הנגדיות בדבר סמכות השיפוט.